צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף קא.
רש"י ד"ה כי כן כו' במנחת כו' כצ"ל:
ד"ה כאשר כו' כתיב הן כו' הד"א:
ד"ה מפני אנינות כו' כדכתיב וייטב כו' הד"א:
ד"ה היה להם לאוכלה כו' דר"נ הס"ד. ואח"כ ד"ה והלא פנחס כו' שלא היה כו' כצ"ל:
ד"ה אידי ואידי כו' לחטאת ואמר לו כו' הד"א:
ד"ה ורבנן רבי יהודא כו' כצ"ל:
ד"ה אמר לו אהרן כו' ומקריב אונן הס"ד:
תוס' ד"ה וחכמים כו' יותר משל תורה דעלמא כו'. פי' דאין פירושו שחכמים עשו חיזוק לדבריהם באנינות יותר ממה שעשו חיזוק לדבריהם בעלמא:
ד"ה ורמינהו מפני כו' דבאנינות יאכלנה אלא כו' כצ"ל:
בא"ד דאין סברא שיהא משה טועה כו' אע"ג דהשתא נמי היאך טעה משה ולא ידע הק"ו ממעשר הקל ואהרן ידע וי"ל דהוי ידע הק"ו והיה סובר דאיכא למיפרך מה למעשר שכן טעון כסף צורי כמו שהקשו תוספות לקמן ואהרן השיבו דלא חומרא היא לענין זה שיהא משום זה אסור לאכול באנינות:
בא"ד משני ר"נ אקושיא דר"י כו' כצ"ל. פירוש לשמואל ר"נ לית ליה הך דרשא דבאנינות יאכלוה ולקמן משני אקושית ר"י ר"נ לטעמיה דאמר קדשי שעה לא פסלה בהו אנינות:
בא"ד לא בעי למימר כו'. פי' דמשה ידע דיש חילוק בין קדשי שעה לקדשי דורות:
בא"ד הא רבי יהודא וה"ק ההיא כו' כצ"ל. וכ"ה בס"י ובד"ח נדפס הג"ה ושיבוש הוא:
בא"ד בכל הקדשים כמו באלו הב' והא כו' כצ"ל וכ"ה בס"י. פי' כאלו הב' שעיר נחשון ושעיר שמיני שהיו קדשי שעות. ובד"ח נדפס ג"כ הג"ה ושיבוש הוא:
ד"ה ומה מעשר הקל כו'. תימא מה למעשר כו'. והנה תוס' במסכת יבמות דף ע' ע"ב ד"ה דפסח גופיה כו' הקשו גם כן קושיא זו ומתרצו דבאמת לא ילפינן מק"ו ממעשר אלא גמרינן שאר קדשים מפסח בהיקישא דזאת התורה דהתם איתקשו כל הקדשים ובההיא קרא כתיב נמי פסח ופסח גופיה גמרינן בג"ש ממנו ממנו ממעשר עכ"ל. והכא דאמרינן דאהרן השיב למשה דמ"ה יש לחלק בין קדשי שעה לקדשי דורות מכח הק"ו הקשו שפיר דק"ו יש לו פירכא. ונ"ל ליישב בדרך אמת דהא הנך תנאי דס"ל דמתשובתו של אהרן שהשיב למשה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה' ניכר שכך השיב לו אף ע"פ ששמעת היתר אנינות במנחה שהוא קדשי שעה אבל בקדשי דורות שהיא שעיר החטאת לא שמעת דיש לחלק ע"כ צ"ל דמכח סברא השיב לו כך דמסתברא כך לחלק בין קדשי שעה לקדשי דורות דבלא סברא וטעמא מהיכא תיתי לחלק בין קדשי שעה לקדשי דורות וכיון דמצד הסברא השיב לו כך לא מצאו סברא אחרת רק מכח ק"ו רק דיש להקשות ל"ל למימרא דסברא היא מכח ק"ו דאית ליה פירכא ולמה לא אמרינן דסברא לחלק מכח היקישא דזאת התורה כמו שכתבו תוספות שם ואפשר דזה הוא כוונת התוספות הכא אבל לאו קושיא הוא דליכא למימר דאהרן השיב לו מצד הסברא דהקישא דזאת התורה יש לחלק כיון דבהאי קרא כתיב ולמלואים שהם קדשי שעה א"כ קדשי שעה נמי אסורים לאונן וכיון דשמע משה היתר אנינות במנחה שהוא קדשי שעה ולא ילפינן בהיקישא ה"ה קדשי דורות רק השתא מתשובת משה שמעינן דהודה דכך שמע דהותרו קדשי שעה אמרינן דוקא בהנהו הותרו ולא בשאר קדשי שעה וכ"כ התוספות שם ביבמות מ"ה ניחא להו לאוקמא דמשום ק"ו השיב לו אף ע"ג דאית ליה פירכא דאפשר לומר דאהרן היה סובר דלא שייך הך חומרא שטעון כסף צורי לאסור משום זה באנינות כנ"ל ברור ודוק. אח"כ מצאתי בתוספות דשבת דף כ"ה ע"א ד"ה הא בחול כו' דמתרצו קושיא זו בע"א וניחא נמי הכא ע"ש:
ד"ה דאי ביום כו' תימא בלילה נמי נימא ק"ו כו'. פי' כיון דלר"י אנינות לילה דאורייתא לדורות וע"כ הא דכתיב במעשר לא אכלתי באוני ממנו אפילו בלילה ואם כן היכא קאמר שמא לא שמעת אלא בלילה הא בלילה נמי איכא ק"ו ממעשר ולר"י אין חילוק בין קדשי שעה לקדשי דורות ואפילו במנחה נמי דקדשי שעה היא נמי נימא ק"ו ואפ"ה הותרו להם הנהו קדשים לפ"ז דלמא אפילו ביום נמי הותר להם לאכול באנינות אע"ג דאיכא ק"ו וק"ל. ומ"ו הב"ז רוצה ליישב קושיא זו ודבריו אינם מובנים לי וגם הרא"ם הקשה קושיא זו והניח בצ"ע: