אור ברסלב

צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור

דף צא:

דף צא.

גמרא דרבנן סברי דון מינה ומינה מה מנחה כו' כצ"ל:

שם ושיריו נאכלין ורבי סבר דון מינה ואוקי באתרא מה מנחה כו' כצ"ל:

שם אי ממנחה מייתי לה רבי דכ"ע כו' כצ"ל:

שם והא קא מכבי כו' נשאלתי מגדול אחד בדברי הראש פ' שמונה שרצים שהשיג על דברי ב"ה דאמר לא אסר ר"ש פסיק רישא אלא היכא דניחא ליה היינו דוקא לענין שבת אבל בשאר איסורין לא ומביא ראיה מסוגיא דהכא דפריך והא קא מכבי אע"ג דלא ניחא ליה עכ"ל ודבריו תמוהים דמאי מייתי ראיה מדברי המקשן הלא למאי דמסיק דשמואל כר"ש ס"ל מוכח דפסיק רישא דלא ניחא ליה אף בשאר איסורים שרי והא ראיה שכ"ה גופא מביא ראיה בפ' הבונה ממסקנא דהכא והן כדברים דסותרות עכ"ל. ויש ליישב קושיא דרך פשוטה דמדברי המקשן מוכח שפיר דע"כ ידע דהוי פסיק רישא דלא ניחא ליה בההיא כיבוי ואפ"ה פריך ע"כ ס"ל דדוקא לענין שבת שייך להתיר בפסיק רישא דלא ניחא ליה דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל לא בשאר איסורים ואליבא דמסקנא נמי מוכח דיש חילוק בין שבת לשאר איסורים מדקמשני הא ר"י הא ר"ש שנויא דחוקה דר"ע נמי כר"ש ס"ל כמו שהקשו תוספות ומשני תרי תנאי אליבא דר"ע ה"ל לשנות בין שמואל בין ר"ע כר"ש ס"ל ובהא פליגי דשמואל ס"ל כיון דלא ניחא ליה בההיא כיבוי שרי כמו בשבת אע"ג דהוי פסיק רישא ור"ע ס"ל דלא דמו לשבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל בשאר איסורים אע"ג דלא ניחא ליה אסור כיון דהוי פסיק רישא אלא ע"כ אפילו אליבא דמסקנא נמי מוכח דכ"ע ס"ל דיש חילוק בין שבת לשאר איסורים ומ"ה משני הא ר"ש דהיינו דהוי דבר שאין מתכוין ולא פסיק רישא וה"ד כמו שדחה הרא"ש גופא בפ' הבונה דאפשר שיפול על עצי המערכה או על האיברים וכ"כ תוספות ביומא דף ל"ה ע"א בד"ה ה"מ כו' או כמו שפרש"י הכא. ומ"ו הב"ז רוצה ליישב בדרך אחר הא דמשני הא ר"ש פי' דאכתי צריכא לשנוי דלעיל דמ"ה לא הוי לר"ש כיבוי אף למכבה בלי ספק משום דהוי כיבוי במקצת או כיבוי מצוה ולר"י הוי כיבוי ע"כ התמצית של דרך זו ומאריך וע"ז כתב ודוק היטב כי הוא חריף. ואני אומר במחילה מכבודו אם כדבריו דמ"ה שמואל מתיר בדבר שאין מתכוין כר"ש אע"ג דהוי פסיק רישא משום דהוי כיבוי במקצת וכיבוי מצוה מאי פריך למימרא דשמואל כר"ש ס"ל כו' ומדמה הש"ס דכי היכי דמחייב שמואל באינה צריכה לגופא ה"נ יש לו לחייב אין מתכוין כמתכוין כמו שכתבו תוספות דילמא באמת מדמה להדדי והכא שאני משום דהוי כבוי במקצת וכיבוי דמצוה ואין מתכוין מ"ה פוטר שמואל דהאי אין מתכוין לא דמי לאינה צריכה לגופה. ובדרך אחר רוצה ליישב דהרא"ש סובר כפי' התוספות בשבת דף מ"א ד"ה מיחם כו' דדבר שאין מתכוין לר"י אסור מדרבנן וכשהוא פסיק רישא אסור מדאורייתא ולפ"ז הא דמשני ר"ש פי' דס"ל דדבר שאין מתכוין מותר אפילו מדרבנן ובפסיק רישא ואין מתכוין הוי איסורא דרבנן ובמזבח לא גזרינן שבות ע"כ התמצית. ותמיה נשגבה בעיני דאישתמיטא מיניה שטה שלאחריו מה שכתבו תוספות שם דבשאר איסורים ס"ל לר"י דדבר שאין מתכוין אסור מן התורה חוץ גבי שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכ"כ תוס' ביומא שם ולפ"ז ע"כ לר"ש דבר שאין מתכוין בשאר איסורים מדרבנן ובפסיק רישא מדאורייתא בשאר איסורים דאל"כ הוי פלוגתא רחוקה בין ר"י לר"ש דלר"י אפילו דבר שאין מתכוין מדאורייתא ומכ"ש בפסיק רישא ולר"ש אפילו בפסיק רישא אינה אלא מדרבנן ובדבר שאין מתכוין מותר לגמרי ומ"ו הב"ז עצמו כתב ג"כ קושיא זו ומיישב בשני אופנים:

שם אמרת לא תכבה שאני כו' כצ"ל:

שם אמרת לא תכבה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה תנא רישא כו' כדי נסבא כו'. פי' הטעם שאין מתנדבין שמן נקט כדי:

בא"ד ניתן ע"ש אישים תנא כו' כצ"ל:

ד"ה יין כדברי כו' וה"ה לר"ט ביין כו'. פי' דר"ט נמי ס"ל דמתנדבים יין:

בא"ד למיתני כדברי ר"ט כו' כצ"ל:

ד"ה הא כדאיתא כו' אקומץ קאי הס"ד וכצ"ל:

ד"ה כנסכיה דהא שמן של נדבה הבאה בפני עצמו כיין הבאה כו' כצ"ל:

ד"ה ר' מאזרח גמר כו' דכי נמי דיינת כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אמר ליה אי תניא כו' למה לי מה מצינו כו' וכתב מ"ו הב"ז דממה מצינו דכשם שקרבן מרבה שמתנדבים יין כך מקרבן נלמוד שמתנדבים שמן וכן איתא בת"כ פ' ויקרא בהדיא וכ"כ בעל קרבן אהרן וא"כ לא קשיא קושית תוספות עכ"ל ודבריו קשה להולמן דהא המה מצינו יש לו פירכא כדפריך ר"ע לר"ט שם במתני' מה ליין שכן הוא קרבן חובתו בפני עצמו כו' ע"ש ובת"כ איתא נמי להאי פירכא מר"ע ומסיים שם ת"ל קרבן וא"כ עיקר ילפותא דיליף מדכתיב קרבן לפ"ז הקשו תוס' שפיר ל"ל כלל המה מצינו שם במתני' ה"ל למילף מקרא מדכתיב קרבן נ"ל:

רש"י ד"ה אבל לא של עץ כו' וצריך להם דאמר ר"ש כו' הד"א:

בא"ד גופא הוא שאינו צריך לו דהלואי שלא כבה ודמי כו' כצ"ל:

הדרן עלך כל התדיר

תוכן העניינים

צאן קדשים על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה