צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף צ:
רש"י ד"ה כי קאמרינן כו' בהמה והא הכא חטאת הס"ד. והד"א:
ד"ה לחטאת כתיב כו' וגו' הס"ד וכצ"ל:
ד"ה חטאת העוף ועולת כו' כצ"ל:
ד"ה קודמת לאשמות כו' והביאן כאחד חטאת כו' כצ"ל:
ד"ה תדיר ומקודש כו' שהוא מרצה א"נ עולות מוספי ר"ח ופר העדה עומדים זה תדיר וזה מקודש הס"ד וכנ"ל:
תוס' ד"ה מאי לאו כו' אלא באיברי עולה כו'. פי' אבל בדם דם חטאת קודמת. ואפשר ליישב תמיה זו דהמקשה דס"ד דקאי על מוספי חג ידע האי טעמא דמ"ה כבשים קודמים משום דכתיב במוספי חג כמשפטם דמשמע כמשפט סדר מקראות כך סדר עבודתן בין לדם בין לאיברים כדאמרינן לקמן ושעירים כתובים באחרונה רק דמקשה על הא דקאמר לעיל זה בנה אב לכל חטאות שיקדמו לעולה הא במוספי חג מצינו דעולה קודם והשתא אליבא דמסקנא דמשני גבי חטאת ע"א דבאמת הב"א לא קאי אכל חטאת רק היכא דלא גלי משני נמי במוספי החג דשאני דכתיב כמשפטם נ"ל:
ד"ה חטאת העוף כו' איכא כיבוד אב ואם דקודם למ"ד כו' כצ"ל:
בא"ד איכא אבידת חבירו דקודמת כדאמרינן באלו כו' כצ"ל. ול"נ דאפשר נמי למיפשט בעיא זו כדאמרינן במערבא הכא עיילא בו באבידתו חשיבת דאבידת חבירו שהיא חשוב מכבוד אב ואם מגז"ה ואפ"ה אבידתו חשובה מאבידת חבירו ואגבהת' מכיבוד אב ואם לבטל חשיבות דכיבוד אב ואם ואבידתו קודמת נ"ל. ועיי"ש קדושין דף ל"ב ע"ב בתוס' דכתבו בשם ר"י סתם דאבידתו קודמת ונכנס בדוחק וכאשר כתבתי נכון היא:
ד"ה תקדום כו' ומין זבח וקודמת למעשר כו' כצ"ל:
בא"ד וי"ל דחידוש הוא כו'. פי' גזרת הכתוב:
ד"ה חוץ מאשם כו' דאכשורי' ומכפר כו' אף ע"ג דלעיל דף ט' ע"ב אמרינן הני עולות נינהו ואינה באה לכפר אלא להכשיר. וכ"כ תוספות לעיל דף פ"ט ע"א ד"ה אשם כו' היינו שאינה מכפרת כשאר חטאות אבל מכפר יותר מאשם מצורע דאינו מכפר כלל וגם כתיב בחטאת מצורע וכפר נ"ל:
בא"ד אלא בשאר חטאת הס"ד. פי' שאר חטאת ואשם מצורע אשם מצורע קודם אבל חטאת מצורע ואשם מצורע חטאת קודמת:
ד"ה שלמים משל אמש שצורת הבשר מתקלקלת כו'. אף ע"ג דבפירוש רש"י שלפנינו לא כתיב הכי רק דזלזול להשהותן משום דבאו ראשון ואפשר לומר דכוונת רש"י דזלזול הוא דבאו אמש לעזרה מ"ה שלמים יקדמו ולא משום צורת הבשר דמתקלקל מ"מ מוכח שפיר דע"כ כוונת רש"י משום צורת הבשר דאל"כ למה כתב רש"י ושהו עד היום ושחטו קודם לחטאת ואשם אפילו לא שחטו עדיין ושניהם עומדים להקריב אפ"ה שלמים קודמים משום דבאו אמש לעזרה וזלזול להשהותן אלא ע"כ הטעם משום צורת הבשר שמתקלקל מ"ה כתב רש"י ושחטו קודם לחטאת ואשם דוקא:
בא"ד אין להם היתר אכילה אלא כו' כצ"ל. ויש לדקדק לפירושן דמשמע דוקא באו אמש ושחטו אמש שלמים קודמים משום דממעט זמן אכילתן דאין להם היתר אכילה אלא עד הלילה אבל היכא דלא שחטו אמש אפי' באו אמש ושהו עד היום ושחטו קודם החטאת כמו שפי' רש"י חטאת ואשם קודמים נמי מהאי טעמא דממעט זמן אכילתן דשלמים דנאכל לשני ימים ולילה אחד יש להם היתר אכילה עד ליל המחרת וחטאת ואשם אין להם היתר אכילה אלא עד הבוקר לפ"ז ה"ה אידי ואידי דיום ואידי ואידי עומדין להקריב נמי חטאת ואשם קודמים מהאי טעמא דנאכלין ליום ולילה כדאמרינן לעיל במתניתין דף ע"ט ע"ב דתודה ואיל נזיר קודמים לשלמים מפני שהם נאכלים ליום א' ואם כן היכא בעי למיפשט לקמן מדיוקא דמתני' הא אידי ואידי דיום חטאת ואשם קדמי דמקודש קודם לתדיר דלמא טעמא דמתני' לאו משום דמקודש קודם לתדיר אלא משום דנאכלין ליום ולילה וממעט זמן אכילתן כנ"ל וי"ל בדוחק:
בא"ד עד הבוקר כו'. היינו דין תורה אבל חכמים עשו סייג עד חצות:
ד"ה תדיר ומקודש כו' דבריש פירקין פרשי' כו'. פי' כיון דמלבד עולת הבוקר קאי על שעיר החטאת דכתיב לעיל מיניה ומשמע דתמיד קודם לחטאת מוספי פסח ובריש פירקן פירשנו דבעבודת הדם איירי ש"מ דדם תמיד קודם לדם חטאת:
בא"ד ונראה כלשון אחרון שפי' בקונטרס עולת מוספי ר"ח ופר העדה כו' כצ"ל. אבל יש לדקדק לפ"ז משמע דפשיטא לבעל איבעיא דדם עולת תמיד קודם לדם חטאת כיון דתמיד תדירי בכל יום ועיקר איבעיא על עולת ר"ח דתדירה אבל אינה תדירה כ"כ כמו עולת תמיד אי קודם לפר העדה דמקודש יותר היכא רוצה למיפשטה ממתני' דתמידין קודמין למוספים הא בתמידין לא איבעיא ליה וצ"ע נ"ל: