אור ברסלב

צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור

דף פו.

דף פה:

גמרא יכול יחלוץ גידים ועצמות כו'. יש מקשים אליבא דר' דסבר והקטיר הכל המזבחה אתי לרבויי מחוברים אפילו דאיסורא היינו ג"ה למחוברים דהיתירא לא איצטרך קרא כדאמרינן בחולין דף צ' ע"א א"כ השתא מנ"ל דפרשו אפילו דהיתירא ירדו דלמא ועשית עולותיך לא אתי אלא לג"ה דאיסורא דאם פירשו דירדו אבל להיתירא אפילו פרשו לא ירדו ע"כ. ושיבוש הוא כיון דועשית עולותיך וגו' ממעט נמי עצמות דירדו משום דכתיב דוקא בשר ודם ובעצמות לא מצינו דאיסורא ע"כ ממעט נמי גידים אפילו דהיתירא נ"ל:

שם פרשו אפילו הן בראש המזבח ירדו אמר רבי זירא לא שנו אלא שפרשו כלפי מטה אבל כלפי מעלה אפילו פרשו קרובי הוא דאקריבו לעיכול פרשו לא יעלו אמר רבה לא שנא כו' כצ"ל. וכ"מ בס"י בכ"י ורבה קאי אמתניתין. פי' הא דקתני לא יעלו דמשמע דאיתנהו בכלל קדשים אלא שפירשו לאחר זריקת כו' והנה מ"ו הב"ז כתב ג"כ גירסא זו בשם מ"ו הגאון מוהר"ר העשיל זצ"ל. רק שגורס פירשו אפילו הן בראש המזבח ירדו אמר רבה ל"ש כו' ורבה קאי אברייתא אבל בכ"מ בפ"ב דמעילה משמע נמי דרבה קאי על מתני' ע"ש:

שם (איתא) [צאן קדשים: אימא] ושל עולה פרשו לפני זריקה מועלין בהם עד שעת זריקה לאחר זריקה מועלין בהם לעולם ופליגי דרבי אליעזר כו' כן צריך להיות. פירוש פרשו לפני זריקה מועלין בהם עד שעת זריקה אבל לאחר שזרק אתיא זריקה ושריתנהו להדיוט אבל אם פרשו לאחר זריקה מועלין בהם לעולם כרבה. ומ"ו הב"ז גורס גירסא שלפנינו אלא מדברי הרמב"ם בפרק שני דמעילה משמע כגירסא זו. וראיתי בדפוס חדש שגורס ברישא דר"א עצמות קדשים לפני זריקה מועלין בהם עד שעת זריקה והמעיין שם בפ"ב דמעילה יראה דלא היה הגירסא כך:

רש"י ד"ה למיעבד קתא כו' דלהכי קיימא קשריא כו' כצ"ל:

ד"ה לו יהיה יתרא כו' לו יהיה ל"ל הס"ד וכצ"ל:

ד"ה פרשו לפני כו' ובאיסורייהו כו' כצ"ל:

ד"ה וכולן כו' הנך פסולים כו' בין העצמות כו' האש ופקעו כו' הד"א כצ"ל:

ד"ה אי אית בהו ממש שלא נשרפו כו' כצ"ל ובד"ח גורס בע"א:

תוס' ד"ה מאן שמעת כו' דמדקתני לא יעלו כו' כצ"ל: פי' והא דקתני רבי היא קאי אברייתא דקתני פרשו אפילו הן בראש המזבח ירדו אבל מתניתין אתיא כרבנן:

בא"ד היינו פרשו ועודם ע"ג המזבח כו'. ואפשר לומר דדייק מדכתיב והקטיר הכהן את הכל המזבחה דמשמע דוקא שעודם ע"ג המזבח ולפ"ז אינה מן הצורך מה שכתבו תוספות הא דלא מוקי ועשית עולותיך בירדו למטה משום רבותא אלא דלא צריכא דמוהקטיר גופא משמע דוקא בעודם ע"ג המזבח נ"ל:

ד"ה עיכולי עולה כו' והא דאיצטרך תרי קראי כו'. עיין מה שכתבתי לעיל דף פ"ג ע"ב בד"ה ההוא כו':

ד"ה ל"ש אלא שפירשו כו' ואברייתא קאי כו'. ויש להקשות לפ"ז דר"ז קאי על רבי ומחלק בין פרשו כלפי מטה לפרשו כלפי מעלה מנ"ל לרבי דוהקטיר אתי לרבות מחוברים אפילו דאיסורא דלמא גידים דאיסורא חולצן לתפוח כדאמרינן התם בחולין דבעינן מן המותר לך ולמחוברים דהיתירא לא איצטרך קרא מידי דהוה אראשה של עולה והקטיר אתי פרשו כלפי מעלה ועשיתם אתי פרשו כלפי מטה דירדו ויש ליישב:

בא"ד ועוד דבתר הכי שקיל וטרי כו'. פי' דלגירסא זו דגרסי פרשו לא יעלו אמר ר"ז כו' וקאי אמתני' ואח"כ גרסי פרשו אפי' כו'. אמר רבה לא שנו כו' וקאי אברייתא ומ"ט אפסקיה מ"ה גרסי בראש המזבח ירדו אמר ר"ז כו' וקאי אברייתא ואח"כ גרסינן פרשו לא יעלו אמר רבה וקאי אמתניתין כאשר כתבתי בפנים. נ"ל:

ד"ה אתיא זריקה כו' אפקיה ממשמעותי' לאוקמה כו' כצ"ל:

בא"ד לא מצי לאוקמה ובשלמים אין חילוק דאם זריקה מתרת בפירש מחיים ה"ה במחובר נמי כו' כצ"ל. פי' דרבינו לא מצי לאוקמא התם בפירש לאחר זריקה משום דבעולה הזריקה מתרת ובשלמים אין חילוק:

ד"ה מה אשם כו' עצמותיו מותרין ונפיק מלו יהיה דבאשם ופירש דמקל וחומר כו' כצ"ל:

בא"ד ושמא הוה מוקמינן כו'. ועיין לקמן דף צ"ח ע"ב דמתרצו בע"א:

ד"ה ופליגי דר"ג כו' וא"ת לרבנן כו'. פי' השתא לגירסא זו דלא מצינו מעילה לאחר זריקה אפילו פירשו קודם זריקה קשה אליבא דר"א לרבנן הא סברי דפירשו יעלו משמע אפי' לאחר זריקה ומשני וי"ל דהיינו כולו פירש ע"כ דרבנן דאמרי פירשו יעלו היינו אם פירשו קודם זריקה:

בא"ד וכגון שפרשו למטה דהא כו'. פי' דר"א איירי שפרשו למטה לאחר זריקה ומ"ה אין מועלים ורבנן איירי בעודם ע"ג המזבח:

בא"ד וא"ת דבמסכת תרומות כו'. פי' דבמאי עסקינן התם אי לפני זריקה כולהו אסורים אי לאחר זריקה לרבה כולהו שרי ולר"א של עולה אסורים ושל שאר קדשים כולם מותרים ומשני דפירוש רבינו דהתם מיירי בעצמות כו' ועיין בר"ש דמסכת תרומות:

תוכן העניינים

צאן קדשים על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה