צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף פד.
רש"י ד"ה מנחה הבאה כו' כלומר בגלל עצמה כו' כצ"ל:
ד"ה לדברי ר' יהודה כו' ודוגמתה מין בהמה כו' כצ"ל:
ד"ה מנחה הבאה כו' כרבא הס"ד ואח"כ ד"ה מתנדב אדם כו' כליל אלא הבא כו' כצ"ל ואח"כ ד"ה ונשמעינן כו' כצ"ל:
ד"ה נסכים הבאים כו' וליומא אוחרא כו' כצ"ל. וכן יש להגיה בפנים:
בא"ד ונפקא לן מהא כו'. עיין בתוס' דמנחות דמ"ד ע"ב:
ד"ה הלן בין דם בין אימורים כו' כצ"ל:
ד"ה כשם שעלו כו' אבל פסולין כו' כצ"ל:
ד"ה זאת היא כו' אתו שאפי' עלו ירדו דלא תימא כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה וחוץ למקומו כו' לא הועיל כלום כו' פי' דמ"ש תודה משאר קרבנות דירדו:
בא"ד לא מייתי הזריקה למעילה כו' כצ"ל: ועיין בתוספות דמנחות דף ע"ט ע"א דשם דבריהם מבוארים יותר:
בא"ד דבזריקה החסירה אין קפידא כצ"ל:
בא"ד מפליג בסמוך גבי אימורים כו'. לקמן דפ"ה ע"א ואפ"ה באימורים שהעלן לפני זריקה כ"ע מודו בעולה כמו שכתבו תוספות לעיל משום דעדיין איכא זריקת דמה:
בא"ד והוי כמו שחטן בדרום בק"ק כו'. אבל שלא במקומו בקדשי קדשים לא הוי כמו שוחטן בדרום כיון דאין קפידא בזריקה החסירה:
בא"ד חוץ לירושלים דאין כו' כצ"ל:
בא"ד אבל כאן מיירי דחישב כו' כצ"ל. פירוש דלא דמי חוץ למקומו דקדשים קלים לחוץ למקומו דקדשי קדשים דקדשים קלים מקומן בירושלים ע"כ אם חישב לאכול חוץ למקומן היינו חוץ לירושלים אבל קדשי קדשים דמקומן תוך הקלעים א"כ חוץ למקומן חוץ לקלעים ה"ה הקטרת אימורים אפילו קדשי קדשים מקומן תוך העזרה חוץ למקומן חוץ לעזרה. אבל לפ"ז יש לדקדק דקאמר לקמן חוץ למקומו הואיל ואיתקש לחוץ לזמנו ולא קאמר חוץ למקומו דראוי לקדשים קלים לאכילת שלמים ויש ליישב בדוחק:
ד"ה כל שפסולו כו' שחיטה ונתקדש בכלי כדפירשתי לעיל כו' כצ"ל:
ד"ה זאת היא העולה כו' לעולה ראשונה שבפרשת פנחס כדקאמר כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז כתב שבפנחס הוא ט"ס דלהדיא פרש"י בפסחים דהעולה ראשונה הוא מ"ש בפרשת צו עכ"ל. ותמיה לי על מ"ו שיצא דבר זה מפיו דבאמת רש"י כתב כן אבל תוספות אזל לשיטתו דבהדיא כתבו ביומא דף ל"ד וב"מ וב"ק דף קי"א ע"א דהעולה ראשונה הוא מ"ש בפרשת פנחס עי"ש:
בא"ד לרבות אידך פסולים דאם עלו לא ירדו כר"י כו' כצ"ל. אע"ג דר"י מייתי ליה שאר מסברא כדאמרינן לקמן מ"מ אליבא דמסקנא אזאת תורת העולה ריבה סמיך ובתוספות דנדה דף מ' ע"א כתבו כר"ש ע"ש:
בא"ד רצפה מקדשה כמזבח א"כ כולן יעלו והיכא משכחת לה פסול בכל הנהו וי"ל כו' כצ"ל. פירש לבד מהנהו ג' כיון דעלו ע"ג רצפה לא ירדו:
ד"ה פרט כו' רובע ונרבע לא צריכה כו'. פירוש כיון דלא משכח להו הכשירא במקום אחר ועיין בנדה שם דכתבו בע"א:
בא"ד וא"ת קדשי קדשים כו'. פירוש כיון דטעמא דאחרינא דמשכח להו הכשירא במקום אחר שחיטת דרום נמי אית ליה הכשירא לקדשים קלים:
בא"ד ואע"ג דקרא ללאו שמעינן נמי כו'. פי' אע"ג דאיצטריך קרא ללאו שלא ישחט בדרום ולא ישחט מ"מ להכניס דמה לפנים כדפירש"י לעיל ומנ"ל דאם עלתה תרד מ"ה כתבו דשמעינן נמי דאם עלתה תרד ונ"ל דמשום דבהאי קרא כתיב אשר יהיה בו מום כל דבר רע וגו' ודמי לבעלי מומין דס"ל במתניתין דאם עלתה תרד נ"ל:
ד"ה הניתנים למעלה כו' ורב יוסף אמר לא כו' כצ"ל:
בא"ד דהוה ליה למינקט כו'. פירוש בהא פליגי ר"י ור"ש ובניתנים למטה מודה ר"י דלא ירדו אלא ע"כ גם בהא פליגי ר"י וס"ל דירדו:
בא"ד דפליג ר"י כו'. פי' כיון דר"י מוקי דברי ר"ש בניתנים למעלה שנתן למטה אפילו בע"ה דהוה כמו שחיטת קדשי קדשים בדרום אפ"ה לא ירדו ובשחיטת קדשי קדשים בדרום אליבא דרבי יהודה כולי עלמא לא פליגי דירדו הוא הדין בעולת הפר שעשאה למטה דהיינו ניתנים למעלה שנתן למטה דר"ש פליג נמי אר"י וס"ל דירדו ולעיל אמרינן דלא פליג ר"י בניתנים למעלה שעשאה למטה ודוק:
בא"ד דמשום שחיטה לבדה שנעשה בהכשר לא כו' כצ"ל:
בא"ד לדרום גבי ק"ק כו' כצ"ל:
בא"ד ומיהו יש לדמות כו'. פי' כיון שהמיצוי היה למטה הוי כמו שחיטת דרום אבל בשחיטת צפון מודה ר"י משום הכשר שחיטה הוה פסולו בקודש: