צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף פג:
גמרא ת"ל כבשים כו'. יש מקשים דצ"ע על רש"י בחומש דבפ' תצוה מביא דרשות דר"י הגלילי ולדידיה עולת העוף פסולה תרד ובפ' צו מביא דרשה דר"ע דתורת העולה ואליביה עולת עוף לא תרד עכ"ל ול"נ דהמעיין שם ברש"י בב' מקומות אלו יראה לעין ששניהם לדבר אחד נתכוונו ואינם סותרים זא"ז והכל אליבא דר"ע עיי"ש ואינו מן הצורך להאריך ומ"ו הב"ז הניח בצ"ע ג"כ:
רש"י ד"ה ואימורין כו' ואימוריהן עומדים למזבח כו' כצ"ל:
בא"ד כל חלב לה' לרבות אימורי כו' הד"א:
ד"ה בגופייהו דפיסולן מחמת דבר אחר הוא הס"ד כצ"ל פי' מחמת זריקת הדם:
ד"ה ההוא לאהדורי כו' לאו אפסולין קאי אלא אכשרים שפוקעים מן המוקדה אישריקלטיר בלע"ז וקאמר קרא שיחזור למוקדה כו' הד"א וכצ"ל:
ד"ה ה"ג קמצים כו' ירדו קמצים שקדשו כו' הד"א וכצ"ל.
ד"ה לתנאי דמתניתין כו' אבל מנחה תרד הס"ד והד"א:
תוס' ד"ה למעוטי קמצים כו' אפילו אליבא דר"ש כו'. פי' אפילו אליבא דר"ש דס"ל לקמן בנשפך דמו דלא ירד מודה בקמצים דגרע טפי שמחוסרי מעשה בגופייהו:
בא"ד דלכולהו תנאי מיבעי כו'. פי' לכולהו תנאי דבמתני' שאינו ראי' לכ"ע ור"ש נמי תני במתני':
בא"ד שהלבונה ניתרת כו'. פי' והוה כמו מחוסר מעשה בגופייהו:
בא"ד דמייתי דומה לדומה מ"מ משמע כו' כצ"ל. פירוש ומ"ה מייתי הכא מדעולא אפילו אליבא דרבנן דעולא ככ"ע:
בא"ד אף אנן נמי תנינא מר"ש משום דלר"ש מוכח שפיר כו' כצ"ל. פירוש השתא דאמרינן דעולא ככ"ע אפילו לר"י למה מייתי ראיה מר"ש מ"ה כתבו מר"ש מוכח טפי דנעשה לחמו של מזבח:
ד"ה ההוא לאהדורי כו' ומ"מ לתרווייהו צריכה מאשר תאכל כו' כצ"ל. פי' בין למאן דאית ליה ממילא ש"מ בין למאן דלית ליה וראיתי בדפוס חדש גירסא חדשה וטעות הוא וכאשר כתבתי נכון הוא:
בא"ד אבל נפלו לארץ כו'. ונ"ל דלפ"ז אפשר לומר דלכ"ע אמרינן ממילא ש"מ ותלתא קראי צריכה מאשר תאכל האש איצטרך למעט קטורת דמועשית לא הוה ממעטינן כדלעיל ואי הוה כתיב מאשר תאכל הוה מוקמינן אמסתבר אגידים ועצמות למעוטי ולא קטורת ואי הוה כתיב הנך תרתי הוה מוקמינן לה משפירשו מן המערכה ועודם ע"ג המזבח אבל נפלו לארץ כו' מ"ה איצטרך על מוקדה נ"ל:
ד"ה הוה אמינא כו' שראוי לעלות הס"ד וכצ"ל: