צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף פב:
גמרא אלא הכא כיון דאיפסל בהיכל לפני ולפנים מאי בעי כו' כצ"ל: איכא למידק דלמא איצטרך פנימה לפר העלם דבר של צבור ושעיר שמצותן בהיכל שלא יכנס דמן לפני ולפנים כדבעי רבא לקמן:
שם שלא מקומן כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה דמה כו' מדמה והן לא כו' הד"א.
ד"ה בשדה כו' היוצא ק"ו כו' הד"א:
ד"ה בא זה כו' ולפנים בא פנימה שהוא מיותר הד"א וכצ"ל:
ד"ה אינו אוכל בתרומה כו' כצ"ל:
ד"ה דתרי גופים כו' נכתב נרצע בהדיא כו' כצ"ל:
ד"ה משופש משובש כך שמעתי במנחות כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה ולא תהא מחשבה כו' תימא כיון דלא ידע כו'. דבריהם אינן מובנים לי דהא מביום השלישי דפ' קדושים ילפינן דאין מחשבת מקום פוסלת אלא א"כ משולש והשתא פריך דלמא ביום השלישי דפרשה קדושים אתי לחוץ לזמנו ולא לחוץ למקומו ולא תהא מחשבת חוץ למקומו פוסל מק"ו ומשני דחוץ לזמנו וחוץ למקומו ילפינן מקרא אריכא דפרשה צו ע"כ ביום הג' בפ' קדושים אתי למקום משולש ועיין לעיל דף כ"ט ע"א:
ד"ה דמה ולא בשרה לעיל כו' כצ"ל:
בא"ד וקצת קשה כו'. ונ"ל ליישב דס"ד דלכפר כתיב גבי דם דבר כפרה היא אבל מידי דלאו בר כפרה כגון בשר אתיא בק"ו מ"ה איצטרך מדמה למעוטי ובזה נתיישב קושיית התוס' לעיל ד"ה ולא תהא כו' דהקשו דלא תהא יציאת חוץ כו' מדאצטריך מדמה למעוטי בשרה דע"כ לכפר לאו דוקא אלא במידי דבר כפרה. ועוד נ"ל ליישב דמשכחת בבשר גם כן שהכניס לכפר שיאכלו הכהנים שם ובזה נתכפרו הבעלים דכתיב ואכלו אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים:
ד"ה כיון שיצא כו' ולא דק כו'. ונ"ל ליישב אע"ג דמביא לקמן בקדש היתה עיקר ילפותא מפנימי דקראי יתירה אלא ע"כ דמשה שאל לו שמא יצאתה ולא היה פנימי ויפה עשיתם ששרפתם והשיב לו בקדש היתה ועכ"פ עיקר ילפותא דדם היוצא לחוץ פוסל מפנימי ועיין בפסחים דף פ"ב ע"א ברש"י ובתוס' שם:
בא"ד וצ"ע בפ' כ"צ כו' עיי"ש דלא עלתה אליבא דמסקנא התם דבשר היוצא גמרא גמירי וחטאת דאהרן מעשה שהיה כך היה:
בא"ד ועוד בפרק בהמה כו'. ודבריהם אינם מובנים לי אע"ג דאיכא תנא דדריש התם לענין עובר שהוציא אבר חוץ למחיצת הרחם קודם שחיטה שאותו אבר אסור הא כל מי שיש לו מחיצה ויצא נמי מהאי קרא נפקא וכ"כ רש"י שם בהדיא:
ד"ה לא נצרכה כו' באלכסון והילוך בצדדים כו' כצ"ל:
בא"ד הכא והא הבאה כתיב כו' כצ"ל: