צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף פב.
רש"י ד"ה אלא ה"ק כו' דלא תימא חטאת לא תיפסול כו'. פי' דבאמת אפי' אי לא הוי כתיב חטאת לא הוה ממעטינן חטאת מליפסול מהאי טעמא שכן מצינו משום דבחטאת עסקינן אלא רש"י רוצה לפרש טעמא דקרא דאתי לאשמעינן דחטאת כשאר קדשים משמע דמסתבר טפי ליפסל שאר קדשים מחטאת מ"ה כתב דלא תימא כו'. אבל לפ"ז המשל אינו דומה לנמשל דהתם חמין מסתבר טפי מצונן:
ד"ה מיכדי איתרבו כו' לקמן מהאי קרא כו' כצ"ל:
ד"ה ה"ג כל כו' נכנס לפנים כמצוותה ואמר קרא כו' כצ"ל:
ד"ה הפנימי כשר ונותן ממנו כו' כצ"ל:
ד"ה לא עשה כו' בחוץ את המשויר כו' הד"א:
ד"ה מדמה כו' ורבי יוסי כו' כצ"ל:
ד"ה ותהא מחשבה כו' דהא לדידיה נמי כו'. פי' ר"י דמכשיר בחיצון מכח ק"ו מה במקום שמחשבה פוסלת כו' איכא למיבעי מנ"ל דילמא עבדינן ק"ו איפכא שתהא מחשבת פנים פוסלת ולעולם דם שבפנים פוסל דם שבחוץ נ"ל ומ"ו הב"ז נכנס בדוחק:
תוס' ד"ה מכדי כו' תימא (דלא) [לוח תיקונים מהדורה משנית: דלמא] ר"ע סבר לה כמ"ד כולי. ותמיה נשגבה בעיני דאשתמיטא מתוספות סוגיא דלקמן דף צ"ג ע"א פלוגתא דר"ש ור"ע דר"ע ס"ל דאותה פרט לתרומה דאין טעון מריקה ושטיפה ור"ש לטעמיה דאמר קדשים קלים אין טעונים מריקה ושטיפה וכ"ש תרומה לפ"ז ע"כ ר"ע ס"ל דקדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה דמדממעט תרומה מאותה ואי ס"ל דמקדש קדשים ממעטינן קדשים קלים דאין טעונין מריקה ושמיפה א"כ אותה ל"ל אע"כ דס"ל דקדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה וכ"כ תוס' בהדיא דצ"ו ע"ב ד"ה מדאיצטרך כו' אליבא דר"י דדייק מהכא ע"ש וצ"ע רב ליישב ויש ליישב בדוחק דמסיק התם דצ"ו ע"ב דלד"ה תרומה בעי שטיפה ומריקה רק לאביי אותה אתי למעוטי תרומה ממריקה ושטיפה כל הכלי אם בישל במקצת הכלי ובקדשים גזיה"כ היא דצריך מריקה ושטיפה כל הכלי אפילו אם בישל במקצת הכלי ולרבה ב"ע אותה אתי למעוטי תרומה משטיפה יתירתא דצריך לעשות בקדשים שטיפה יתירתא אחר הגעלה ולפ"ז כוונת התוספות להכי דילמא ר"ע סבר כמ"ד קדשים קלין אינן טעונין מריקה ושטיפה כל הכלי אם בישל במקצת קדשים קלים אבל מקום בישולו טעונים מריקה ושטיפה דהיינו מריקה בחמין ושטיפה בצונן שהיא שטיפה יתירתא כמו בקדשי קדשים ואותה אתי למעוטי תרומה משטיפה יתירתא אפילו מקום בישולו ור"ש סבר קדשים קלין נמי אינן טעונים שטיפה יתירתא אפילו מקום בישולו מ"ה ס"ל דאותה אתי ע"כ למעוטי היכא דהיתה לה שעת הכושר ונפסלה אין דמה טעון כיבוס כדאמרינן לקמן דף צ"ג ע"א:
ד"ה אין לי כו' ואי הוה גרסינן איפכא הוה ניחא כו' כצ"ל. פי' אי הוה גרסינן הכי אין לי אלא חטאת נקבה חטאת זכר מניין ת"ל כל חטאת אין לי אלא חטאת יחיד חטאת ציבור מנלן ת"ל וכל:
בא"ד תימא לר"י כו'. ול"נ דלא קשיא מידי לר"י כיון דילף מחטאת דאהרן דא"ל משה הן לא הובא וגו' דמשמע ששמע משה מפי הגבורה בחטאת החיצונות שלא יובא לפנים ולא מצינו שנצטוה דוקא על חטאת ציבור או על חטאת נקיבה אבל אי ילפינן מהאי קרא דוכל חטאת וגו' דבהך פרשה כתיב קרבנות יחידים וסתם חטאת יחיד נקבה כמו שפרש"י מ"ה פריך א"ל:
ד"ה ותהא מחשבה כו' תימה מה לחוץ כו'. ולענ"ד לאו קושיא היא דמהאי ק"ו איכא למילף פנים מבחוץ לכל החומרות שבחוץ: