צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף פ.
גמרא במתנה אחת מהן כו' כצ"ל:
שם ואי איתמר בהא [צאן קדשים: בהא] קאמרי רבנן כו' והא דלא עביד צריכותא בחד גיסא אליבא דר"א ולימא הכי ואי איתמר בהא בהא קאמר ר"א דבעינן שנים שנים אבל התם דאיתעביד ביה כפרתו מתיר אפילו א"א משום הכי צריכא אפשר לומר כיון דבמתניתין לא הזכיר ר"א דבעינן שנים שנים רק דרבי אליעזר מפרש בברייתא דר"א לא הכשיר אלא דוקא שנים שנים ואי כונתו לאשמעינן דאפילו באיברים אינו מתיר אלא שנים שנים ה"ל לאשמעינן במתני' בפירוש דבעינן שנים מ"ה עביד צריכותא אליבא דרבנן נ"ל:
שם רבא אמר כו'. יש מקשין היכא קנסו רבנן כיון דמי חטאת מטהר טמאים ומטמא טהורים כדאיתא במסכת יומא דף י"ד אם כן כיון דטהור בהזאה ראשונה היכא קנסו רבנן להזות פעם שנית הא מטמאין אותו בפעם שנית ונ"ל ליישב דהך סברא דמי חטאת מטמא טהורים ר"ע ס"ל התם אבל חכמים פליגי התם על ר"ע ולא ס"ל הך סברא עיי"ש ומסוגיא דמסכת נדה דף ט' ע"א מוכח דר' אלעזר כחכמים ס"ל ולא ס"ל הך סברא וסוגיא דהכא קאי אליבא דר"א דלא ס"ל הך סברא ע"ש בנדה:
רש"י ד"ה הניתנים במתנה כו' כגון דם בכור כו'. ה"ה נתערב בדם בכור חבירו:
ד"ה מתן ד' במתן א' כגון דם עולה כו' משמע מפרש"י דוקא אם נתערב מדם עולה אבל אם נתערב בדם חטאת דנמי מתן ד' אין להם תקנה לפי שזה למעלה מחוט הסיקרא וזה למטה וסוגיא זו הובא במסכת עירובין דף ק' ע"א ושם פרש"י דמיירי שנתערבו בדם חטאת וטעמא דר"א משום דאתי עשה ונתן על קרנות ודחי לא תעשה דבל תוסיף ואפשר משום ר"י פרש"י הכי כמו שכתבו תוספות עיי"ש:
ד"ה רבי אלעזר אומר יזה שתי הזאות כו' כצ"ל:
ד"ה בשלמא רבנן כו' כדתנן במתניתין כו' כ"כ לתרץ קושית תוספת דהמ"ל אין בילה כו' מ"ה כתב רש"י דמוכח ממתניתין דקסברי יש בילה:
בא"ד סמכינן אבילה ואמרינן כו' כצ"ל:
בא"ד טפה מזה שלא יהא בה מחבירו כו' כצ"ל:
בא"ד הכשירו קסברי הזאה כו' כצ"ל והד"א:
ד"ה אמר ר"ל כו' ומצטרף להזאות כו' כצ"ל:
ד"ה הכא במאי כו' פסולים נקט לה ויש בילה גרסינן בדריש כו' הד"א כצ"ל:
ד"ה רב אשי כו' כלישנא דאחת באחת כו' כצ"ל:
ד"ה הזאות כ"ש כו' דשמא אין כו' כצ"ל:
בא"ד והזאה אין צריכה שיעור הס"ד וכצ"ל:
ד"ה והזאה מחצה כו' תערובות פסול מכשיר כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה אמר לו ר"א כו' (דף ע"ט ע"ב ושייך לכאן) ור"א שהשיבו לפי דבריו של ר"י כו' דבריהם אינם מובנים לי דהשתא דאתו להכי שהשיבו לפי דבריו מי הכריחו לזה דמשום הכי לא ס"ד דר"א שיקשה לו ר"י מבל תוסיף משום רואה אני דילמא משום הכי לא ס"ד דר"א משום דר"א ס"ל דאתי עשה דכתיב גבי עולה וזרקו על המזבח סביב דילפינן לעיל דף נ"ג ע"ב מיניה דעולה טעונה ב' מתנות שהן ד' ודחי לא תעשה דבל תוסיף ור"י ס"ל כיון דע"י פשיעה הוא בא יהיה יכול להתקיים בלא דחיות הלאו וכ"כ תוספות שם בעירובין ור"א השיבו לו לפי דבריו וצ"ע ויש ליישב בדוחק נ"ל:
ד"ה בשלמא רבנן כו' וכגון שנפלו מים כו'. פי' מ"ה פסלי רבנן כיון דאין בילה אע"ג דאין צריכא שיעור לא מהני ב' הזאות משום דילמא תרווייהו מיא קא מדי:
בא"ד שלא יהא בה מחבירו כו' כצ"ל:
בא"ד מדקתני אלו ואלו עלו לו הס"ד וכצ"ל. פי' דמוקי לקמן כרבנן דס"ל יש בילה:
ד"ה כגון שנתערב כו' ובנדה פ"א דף ט' אמרינן כו' כצ"ל. ובד"ח נרשם פ"ב ד"כ וטעות הוא:
בא"ד והזה הזאה ראשונה כו' כצ"ל:
בא"ד כיון דבתחלת הזאה כצ"ל:
בא"ד דברביעית נוטלין שנים כו'. פי' דברביעית בכלי א' נוטלים שנים אף ע"פ שאינה מגיע לכל א' כ"א חצי רביעית אלא ע"כ כיון שהיה כשיעור במנא מעיקרו וקאתי משיורי טהרה מצטרפין ועיין בחולין דף ק"ז ובנזיר דף ל"ח ובגיטין דף ט"ו:
ד"ה ר"א אמר כ"ש כו' דלדבריו נמי היאך יוכל להיות כו'. פי' דאי אפשר שלא יחלקו הכל שהוא לשמים לפ"ז אפילו סבר אין בילה כיון דהזאה אין צריכה שיעור לדבריו בהזאה חדא סגי דליכא למיחש דילמא מן הפסולים הן כיון דע"כ הכ"ש נחלקו לשתים. והנה הרמב"ם פי' במס' פרה דיזה שנים לחוץ והשאר מה שנשאר בכלי מים כשרים הם ותמהו עליו הרב ר"ע ברטנורה ותוי"ט ויש רוצים ליישב דברי הרמב"ם ואומרים דהרמב"ם ס"ל דכ"ש יכול לחלוק לשתים ולכך צריך שתים לחוץ דר"א לטעמיה דס"ל דאם קרב א' מהם תלינן איסורה ביה ע"כ דעתן. אבל אחרי שראיתי מה שפסק הרמב"ם בפ"ה ה"מ ד"ה במקוה שאין בו ארבעים סאה שנפל לתוכה ג' לוגין מים שאובין ואחר כך נחלק לשנים וריבה מים כשרים על כל א' מהן הרי אלו פסולין מוכח דע"כ ס"ל דיוכל להיות שלא יחלקו הכ"ש לשתים מ"ה פוסק כר' יוסי ולא כר' יהושע ועיין בתוי"ט מסכת מקואות פ"ג במשנה א' ותראה שכדבריו כן הוא ואינו מן הצורך להאריך לפ"ז למה מצריך להזות שנים לחוץ יזה א' לחוץ ולימא דתלינן איסור ביה והשאר מה שנשאר בכלי מים כשרים הם: