צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף עז.
רש"י ד"ה לריח ניחוח כו' המקרא העליון כו' כצ"ל:
בא"ד מן הדבש ושתי הלחם כו' כצ"ל:
ד"ה דפריק ליה כו' והלוג נדבה כו' כצ"ל:
ד"ה ורבי אליעזר להכי כתיב אותם לרבות שאור ודבש ולמעוטי שיריים כו' כצ"ל:
ד"ה ורבנן תרתי כו' בההיא קרא קאי וכי היכי כו' כצ"ל:
ד"ה מתני' דקתני דבבשר חטאת כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה וחולין ממילא כו' ולימא אי הך דקיימא תודה כו' כצ"ל:
בא"ד דקרא קדרש וזה לא חייבה תורה כו' כצ"ל. פי' דמקרא דוזה משפט וגו' קדרש דתורה לא חייבה חולין בחזה ושוק דלקדשינהו ולפרקינהו. אבל דבריהם אינם מובנים לי כיון דמסיק התם דוזה אפשר לאוקמא לדרשה אחריתא כדרב חסדא עיי"ש לפ"ז מנ"ל דחולין אינו חייב בחזה ושוק ואי משום תנופה דלא אפשר כדפריך התם הא אפשר דליקדשינהו ולפרקינהו כקושית תוספות וצ"ע נ"ל:
בא"ד אבל הכא דליכא שיעור ידעי כו'. וצ"ל הא דהקשו לעיל בד"ה לוג מאי א"ל כו' דליקדש ליה קדושת דמים כו' אף ע"ג דאיכא שיעור ואתי למטעי א"ו דכוונתם דליקדש לוג חסר פורתא תחלה ואח"כ ימלא ויקדיש הך פורתא נ"ל:
ד"ה מאן תנא כו' לייתי אשם וליתנא כו' כצ"ל. אבל דבריהם אינם מובנים לי היכא משמע מהתם דאי אשתכח בן שתי שנים דלית ליה תקנתא והא דמוקי התם דאישתכח בן שנה משום דקתני אם נמצא זכרים יקריבו עולות ופריך ואימא אשם ועל זה משני דאישתכח בן שנה אבל באמת אם היה בן שתי שנים דאית ליה תקנתא כר"א ויש ליישב בדוחק נ"ל:
ד"ה ורבנן תרתי כו' באות מצה המעלה מכולן כו' כצ"ל: