צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף עו:
רש"י ד"ה ובעי מקמץ כו' מקרבן מנחה קרבן כו'. פי' דהמ"ל כי תקריב מנחה קרבן ל"ל כו':
בא"ד שמן כמנחה הס"ד וכצ"ל:
ד"ה דילמא נדבה כו' מעייל מדי מינייהו כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה אשם זו כו' את כל דמו של פר כו' כצ"ל:
ד"ה וסמיכה כו' דשלמים בעי סמיכה גמורה כו' כצ"ל:
בא"ד דבין אשם מצורע בין כו' כצ"ל. פירוש דשאר אשמות אינם טעונים נסכים. ועיין בפ' ש"מ דף צ' ע"ב:
ד"ה לוג מאי כו' דהשתא נמי דמייתי פורתא להשלים הלוג מקדיש ליה כו' כצ"ל:
בא"ד מה שיכול הס"ד וכצ"ל: והך ותימא לי כו' שייך בסוף(:) ד"ה דפריק ליה כו' וקאי על תירוץ אי נמי עיין לקמן:
ד"ה ואי קודם כו' והנך הזאות נמי בשמן כהקטרה במזבח כו' כצ"ל:
בא"ד עצים כמאן דנקט דמדי לשם כו' כצ"ל:
בא"ד לפ' כן משום כו' כצ"ל:
בא"ד שממנו לאישים. וקשה אי שייכות כו' כצ"ל:
בא"ד וע"ק לימא דיהיב כו'. פי' לפרש"י דאפילו בהזאות שייך כל שממנו לאישים דה"ה בבל תקטירו ומהזאות פריך דעובר על לאו בל תקטירו וצריך לאוקמי כר"א דמסיק להו לשם מים אע"ג דשמותי הוא מ"ה הקשו דלוקמי הכי דיהיב מתן ז' ברישא והדר ממלא ליה וקומץ ומשני דמהקטרת קומץ ממש פריך דעובר על בל תקטירו אע"ג דמקטיר קודם מתן שבע עובר על בל תקטירו ומכ"ש אם היה מקטיר אחר מתן ז' דהיה עובר על בל תקטירו וצריך לאוקמי כר"א דמסיק לשם מים אע"ג דשמותי הוא דאין לה תקנה אחרת והמקשן דפריך לעיל אי לאחר מתן ז' כו' הוה מצי למיפרך נמי דעובר על בל תקטירו אלא דבלאו הכי פריך שפיר אבל רש"י אזל לשיטתיה דמהזאות פריך והא דלא אוקמי דיהיב מתן ז' ברישא מתרץ בע"א לקמן בד"ה אי פסול כו' ומ"ו הב"ז מפרש בע"א:
בא"ד כמו דמקטיר בשר חטאת העוף קודם כו' כצ"ל:
בא"ד ובלאו הכי פריך שפיר הס"ד. ואחר כך ד"ה דפריק לה תימא והא כו' כצ"ל:
בא"ד קדושת דמים כדמסיק ותימא לי היאך נותן מתן שבע כו' עד לאיבוד שמן הקודש הס"ד וכצ"ל: