אור ברסלב

צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור

דף עד:

דף עד.

גמרא אמרי דבי ר"י הב"ע כגון דאיערב נקובת הקוץ כו'. יש מקשין דה"ל לר"י לשנויה כגון שנתערב ספק דרוסה או ודאי דרוסה שלא ניכר דרוסתה מבחוץ דקי"ל דצריכה בדיקה כדאמרינן בחולין דף נ"ז ע"ב וא"כ א"א לשוחטה בעזרה כמ"ש רש"י בנפולה לר"ל משום הקריבהו נא לפחתך ומכח קושיא זו רצו להוכיח דס"ל כיון שאינו ניכר הדריסה מבחוץ אחר הבדיקה שראינו מבחוץ תו א"צ בדיקה מבפנים וליכא למיחש לדרוסה דלא כתוס' והרא"ש דס"ל דהבדיקה היה אחר השחיטה דוקא ועיין בש"ך בסי' נ"ו בטור יו"ד סעיף ט"ז. ותמיה לי על הגאון הש"ך דמשום קושיא קלושה כזו להעמיד בנין נגד תוספות והרא"ש דהא אפשר לומר דמ"ה לא מוקי ר"י שנתערב בספק דרוסה או בודאי דרוסה ואין מקומה ניכר כיון דתני במתניתין שנתערב בטרפה משמע טרפה ודאית שאין לה תקנה בבדיקה כמו דומיא דרובע ונרבע דאין להם תקנה אבל אם נתערב בספק טרפה דיש להם תקנה בבדיקה לאחר שחיטה לא אמרינן ירעו אלא יקרבו ויבדקו לאחר שחיטה ולא הוי משום הקריבהו נא וכו' דאל"כ ה"ל לאשמעינן במתניתין אפילו נתערב בספק טרפה ירעו משום דצריכה בדיקה לאחר שחיטה ומכ"ש אם נתערבו בטרפה ודאית אלא ע"כ דומיא דרובע ונרבע נקט דאין להם תקנה ומ"ה מוקי ר"י דנתערב נקובת הקוץ בדרוסת הזאב דטרפה ודאי כך דעת ר"י ואי תימא לפ"ז למה לא קאמר כר"ל לא אמרי משום דדומיא דרובע ונרבע קתני משמע טרפה ודאית משא"כ נפולה דיש לה תקנה בבדיקה א"ל דעדיפי משני דאינה צריכה אפילו בדיקה ס"ל כנ"ל ברור ונכון ומ"ו הב"ז נכנס קצת בדרך הזה אבל מה שכתב דשמא ר"י דהכא ס"ל דאין חוששין לס"ד עכ"ל וזהו דוחק דהוי דלא כהלכתא דהא אסיקנא בחולין דף נ"ג ע"ב דהלכתא דחוששין לס"ד ורב הדר לגבי שמואל אע"ג דלגירסת רש"י שם ד"ה אתריה משמע דלא ניפשוט אי הדר או לא הדר עיי"ש אבל מסוגיא דש"ס התם מוכח דהדר רב וס"ל חוששין לס"ד וכאשר כתבתי נכון הוא. ויש שרוצים לדחות הוכחת הש"ך דמ"ה לא אוקמי ר"י בודאי דרוסה ואין מקומה ניכר דס"ל דלא מהני בדיקה אף אם לא ניכר מבפנים וכ"כ הרשב"א ולפ"ז לא מהני רעייה אבל שיבוש הוא דמ"מ מהני רעיה לענין זה דאם יבדוק אח"כ ויהיה א' מקומו ניכר דשאר יהיו כשירים. ואין להאריך בזה דלא נ"מ לדינא דאין אנן עכשיו בקיאין בדרוסה:

רש"י ד"ה ל"א סבר כו' והוא ואי בעית אימא כו' הד"א:

ד"ה ואיצטרך כו' טבעות כה"ג הס"ד וכצ"ל:

ד"ה כדי דימועה א' מק' שבהן והשאר אסורים כו' כצ"ל. פי' החמשים אסורין:

ד"ה נקובת הקוץ בבשר ואינה כו' כצ"ל:

ד"ה נפולה כו' קודם ששהתה מעת כו' כצ"ל:

בא"ד וסימן שום טריפות כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ואי בעית אימא כו' לפרש כר' אלעזר ומחלוקתן כו' כצ"ל:

בא"ד אם קרב הראש של אחד מהן יקרבו כו' כצ"ל:

בא"ד והכא נפל איסור לריבוא שזה ספק ראשון ורימוני באדן לא בטלי ומריבוא לשלשה כו' כצ"ל:

ד"ה דאיערב בוולד כו' לא אמרינן כו'. אין לפרש דמ"ה כתבו תוספות הכי לאשמעינן דלהדיוט שרי משום דאין נטרף עם האם דהא כתבו במסכת תמורה דף ל' ע"ב ד"ה ר"א כו' דלר"א אף להדיוט אסור דלא כפרש"י והכא דיש לו תקנה ברעיה כבר מתרצו תוס' לעיל דף ע"ד ע"ב ד"ה טרפה כו' אלא כוונת התוספות דלא תיקשי לוקמי כמ"ד היא וולדה נרבעו מ"ה כתבו דלמ"ד היא וולדה נרבעו לא ס"ל היא וולדה נטרפו דס"ל כרבנן דאף לגבוה שרי מ"ה אוקמי כר"א נ"ל:

ד"ה והא בעי סמיכה כו'. וא"ת ולוקמה דהוי כערל וטמא כו' כצ"ל. פי' כמו ערל וטמא דמשלחים קרבנותיהן בלא סמיכה כיון דא"א בע"א ה"ה בנתערבו לא קפדינן אסמיכה. כיון דא"א בע"א ומ"ה מתרצו לקמן דה"נ יש לו תקנה ברעיה אבל לפי הגירסא שלפנינו לא מתרצו לקמן ובר מן דין לא ניחא לפרש דכונות התוספות דלוקמא מתניתין בערל וטמא כיון דסתמא קתני קדשים בקדשים דמשמע בכל קדשים ובכל בעלים קתני אלא כוונת התוספות כאשר כתבנו נ"ל:

בא"ד חמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצא יבלת באחד מהן דפטורים כו' כצ"ל:

בא"ד להביא במותר הפסח אפ"ה פטורים כו' כצ"ל:

בא"ד וכ"ת כשמצאום הבעלים כו'. פי' והבעלים אבדו הרבה זכרים והרבה נקבות שהיו מחויבים הרבה קרבנות מ"ה לא ידעו מה הם:

בא"ד והא דאמרינן בפ"ג דמועד קטן כו' כצ"ל:

בא"ד מהם לפר י"א מהם לעגל כו' וכצ"ל:

בא"ד ודוחק להעמידה בקרבן ערל וטמא כו'. פי' דאי בערל וטמא ל"ל למינקט ממדינת הים וכ"כ מהרש"א בחידושיו במסכת גיטין דף כ"ח. ואין לדקדק לפ"ז מאי דתירצו לקמן דמיירי ביורש נמי קשה למה נקט ממד"ה א"ל דאי מיירי ביורש נקט ממד"ה לאשמעינן דוקא אם שלח ממד"ה כהן מניף ע"י הא לאו הכי יורש גופא מניף:

בא"ד טעם ראשון לפי שפירשתי שלא חשו כו' כצ"ל. וכ"ה בס"י גירסא נכונה היא:

בא"ד משום דדומיא דחטאת קתני כו' כצ"ל:

בא"ד וחגיגה שהיה עובר כו' כצ"ל:

בא"ד ומצורע משמע דוקא כו' כצ"ל:

בא"ד ולא חיישינן שיהיה ראויה לסמיכה כו' כצ"ל. פי' וה"ה ערל ושאר דאינם ראוים לסמיכה:

בא"ד ושמא י"ל כו'. פי' דלכ"ע אין הטמא ראוי לסמוך אי משום דס"ל דבעינן ראשו ורובו בסמיכה והא דמעייל ידיה לאו סמיכה היא דביאה במקצת לא שמה ביאה ולמ"ד דלא בעינן ראשו ורובו ס"ל דביאה במקצת שמה ביאה אפילו לעייל ידיה אי אפשר:

בא"ד א"כ יכול לסמוך אבראי כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

צאן קדשים על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה