צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף עב.
גמרא אימא אע"ג דאיסורי הנאה כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה צריכי כו' ברובא ולימא נקרבו כו' הד"א:
ד"ה כל שדרכו כו' דלא בטלי כדמשמע בסמוך בהך כו' כצ"ל:
בא"ד דהא בהמות נמי הרבה כו' כצ"ל:
ד"ה אלא למ"ד כו' בלא מניין והני כו' כצ"ל:
ד"ה תילתין מין תבלין וחשובים מאד שאף טעם כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה וליבטלו ברובא כו' דטעמא דבריה הוי משום מפרש דהוי כאלו פירש הכתוב שלא תאכל בין גדול כו' כצ"ל:
בא"ד והרי מפרש פירוש שאמר שבועה שלא אוכל כל שהוא ומשני כו' כצ"ל:
בא"ד דלא דמי למפרש כו'. פי' דלא תאכל טבל כתיב ולא כתיב לא תאכל חטה:
ד"ה אלא למ"ד כו' מפני האורחים כדאמרינן בפרק ג"ה כו' כצ"ל:
בא"ד דמשמע אפילו חטאת העוף כו' ועיין ביבמות דף פ"א ע"ב ד"ה רבי יוחנן כו' דתירצו שם בע"א:
בא"ד דעבודות אלילים כששה דברים כו' כצ"ל:
בא"ד צורת ציפור בבגד מעשה כו' כצ"ל:
בא"ד ויש עוד אחרים משיער היתר כו'. פי' דאל"כ ה"ל למשלפינהו לשער נזיר אלא ע"כ שיש עוד אחרים משל היתר ואי אפשר למשלפינהו ועיי"ש בתמורה דף ל"ד ע"א:
בא"ד זה לזה שכולן שוין כו' כצ"ל:
בא"ד בשל חולין דקאמר התם כו' כצ"ל:
בא"ד לאו דוקא טהורה בשל חולין דה"ה טמאה כו' כצ"ל פי' כיון דטעמא דאי היתה בטילה היתה ראויה להתכבד אע"ג דאיסורי הנאה ניהו לא בטלה לפ"ז ה"ה טמאה בשל חולין:
בא"ד דר' יוחנן ור"ל איתפלגון כו' כצ"ל:
בא"ד וחד אמר כל הדברים מקדשין כו' כצ"ל:
בא"ד שנינו ומסתברא דאותם י' דברים כו' כצ"ל:
בא"ד תרי מילי חשיבי הרי ט' ואורג מלא הסיט כו' כצ"ל:
בא"ד קאמר עלה בירושלמי דאית תנא דתנא במשנה דברי ר"מ ואית דלא תני כו' כצ"ל: