אור ברסלב

צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור

דף עא:

דף עא.

רש"י ד"ה נתערבו כו' אותו הקרבן ונמצאו כולן קדשים כו' כצ"ל. פי' באותו מין שנתערב או שלמים או עולה:

בא"ד של מי הוא שהרי זבח אחד שם בעלים עליו ואין ידוע איזהו ויקרבו כו' כצ"ל:

בא"ד ומתניתין הס"ד ואח"כ: ד"ה קדשים בקדשים כו' שהוא הס"ד:

ד"ה וימכרו כו' ואינו יודע איזו עולה ואיזה שלמים כו' כצ"ל:

בא"ד על אלו ויבא מאלו עולה ויחזור ויביא מעות כיוצא כו' כצ"ל:

בא"ד ובתחלת חלולים כו' כצ"ל:

בא"ד בבכור ומעשר קתני נמי ולמכור במעשר אי אפשר דהא כו' כצ"ל:

בא"ד לא ימכור הוא אלא הכי כו' הד"א:

בא"ד ויאכלו כמעשר וכבכור הס"ד וכצ"ל:

ד"ה נתערבו כו' תופסי' דמיהם בקדושה כו' כצ"ל:

בא"ד טפי ופריק כו':

ד"ה שנתערבו בהן כו' דאיסורא ברובא כו' כצ"ל:

ד"ה ואי מהכא לאשמעינן דאפילו כו' בתרומה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ה"א הני כו' דלא איערוב בהו איסורא הנאה אימא קיל איסורייהו ולא לאסרינהו לכולה אלא ניבטל ברובא ואפילו לגבוה הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה הא תנא ליה כו':

ד"ה כל שהן קתני או במאתים ואחד ברבוא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ובטרפה כו' דאפי' ודאי דרוסה יש לה בדיקה כו' וכ"כ תוספות במסכת חולין דף נ"ג ע"ב דלא כרש"י שם דמשמע דס"ל דודאי דרוסה אין לה בדיקה ועיין מה שאכתוב לקמן בגמרא דף ע"ד ע"ב בס"ד:

בא"ד אי נמי כי אמרינן אין פודים כו' כצ"ל:

בא"ד ולפי מה שפירשתי ניחא כו' כצ"ל:

בא"ד ומשום עור לחוד איצטרך נמי שור ולא אדם כו' ובתוספות מסכת נדה דף נ"ה ע"א ובמסכת ב"ק דף י' ע"א ד"ה שהשור כו' כתבו להיפך דעור של מת אסור מדאורייתא וגזרו טומאה על העור משום שמא יעשה עורות אביו כו' משום דחמירא לאינשי טומאה מאיסורא ע"ש וכ"כ במס' סנהדרין דף מ"ח ע"א:

ד"ה משמשי כו'. ול"נ דהא דכתבו תוס' בפשיטות דעור המת שרי בהנאה מדאורייתא היינו משום דילפינן שם שם מעגלה ערופה ועגלה ערופה לא נפקא אלא מדכתיב בה כפרה כקדשים ועור קדשים מותרים בהנאה לאחר זריקה וה"ה לעור המת וכ"כ תוס' בהדיא במסכת נדה שם אבל לפי מה שכתבו תוספות במסכת קדושין דף נ"ז ע"א ד"ה כפרה כו' וז"ל דהא דילפינן הכא עגלה ערופה דאסורה בהנאה מדכתיב כפרה לאו עיקר דרשא הוא דהא איצטרך לדרשא אחריתא אלא עיקר דרשא דע"ע מדכתיב וערפו שם דשם תהא קבורתה עכ"ל. לפי זה משמע אפילו עורה אסור והוא הדין לעור של מת. ולפ"ז יפה כתבו הטור והש"ע ביו"ד סי' שמ"ט שמת בין גוי בין ישראל אסורים ותמיהת מ"ו הב"ז נדחה בזה גם מה שכתב מ"ו הב"ז דלפי התוספות שכתבו במסכת ב"ק דף י' ע"א ד"ה שהשור כו' וז"ל דשור ולא אדם איצטרך לעבד ולנכרי הקנוי לישראל שנפל לבור דההוא שרי בהנאה עכ"ל דמשמע נמי דמת עכו"ם מותר בהנאה עכ"ל אפשר לומר דזה כתבו נמי להך סברא דילפינן מת מעגלה ערופה ועגלה ערופה מדכתיב כפרה כקדשים מ"ה כתבו דמת עכו"ם לא הוי כקדשים לאסור בהנאה מכח סברא בעלמא אבל לפי מאי דמסקו בקידושין דלאו דרשא היא ועיקר דרשא דעגלה ערופה משום דכתיב שם דרש שם תהא קבורתה ולא משום קדשים וכיון דילפינן מת מעגלה ערופה מהיכא תיתא לחלק בין מת ישראל ובין מת עכו"ם כנ"ל ברור כשמש. והא דמביא ראיה מדוד שקידש למיכל במאה ערלות פלשתים ואמרו בסנהדרין דף י"ט ע"ב דדוד סבר דחזי לכלבא ושונרא ואם איתא דמת עכו"ם אסור בהנאה א"כ לא שרי ליתן לכלבא ושונרא ולא הוי ש"פ והפלשתים נהרגו כדמתרגם תרגום יונתן וקטל דוד עכ"ל ולענ"ד נמי לאו ראיה היא דאפשר דחתך הערלות קודם שהרגם ואח"כ הרגם אבל לאחר מיתה אסורים בהנאה נ"ל:

ד"ה לשם מי שהוא פירוש בקונטרס כשיקרבנו יאמר כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

צאן קדשים על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה