צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף סו:
פרק שביעי
רש"י ד"ה האמר מר כו' בכל מקום כו' הס"ד:
ד"ה אלא במצוי כו' למטה ליתא וזה כו' כצ"ל:
בא"ד בה משום עולה כו' כצ"ל:
בא"ד שאין בה מעילה אבל היכא כו' כצ"ל:
ד"ה וכולן אפי' כו' נבילה ואין כו' הד"א:
ד"ה רבי יהושע כו' ומעשיה ומקומה כו' כצ"ל:
ד"ה לדבר שיש בו מעילה לשם עולה הס"ד ותיבת גמרא יש למחוק:
תוס' ד"ה חטאת העוף כו' דהא מליקה בכ"מ כשירה כו'. וה"ה דהוי מצו למידחי דקאי על רישא דקתני עשאה למטה אלא קושטא דמילתא נקט.
ד"ה דשני במליקה כו' תימ' לי טעמא דר"י כו'. פי' מאי פריך דילמא כל הך בבא דעולה מיירי דשני במליקה והך סיפא דכולן מועל בהן לא קאי על הך סיפא דעשאה למטה כמעשה חטאת דבהא מודה ר"י דמועלי':
בא"ד היזה למטה כחטאת כו' כצ"ל:
בא"ד סי' אחד כחטאת כו' כצ"ל:
בא"ד וגם לא היזה דהשתא לא כו' כצ"ל:
ד"ה ואלא במיצוי כו' ותימא כמעשה חטאת כו' כצ"ל:
בא"ד וכ"ת דלא מוקי כו'. פי' לפי מאי דס"ל דהך סיפא וכולן מועלי' קאי נמי על הך בבא עשאה למטה כמעשה חטאת:
בא"ד הוי מצי לאקושיי רישא וסיפא כו' כצ"ל:
בא"ד ועוד דהיינו סיפא דקתני עשאה כו' כצ"ל:
בא"ד וה"פ הקונטרס לעיל גבי כו' כצ"ל:
בא"ד וא"ת אי לא שני אלא במיצוי כו' ודבריהם אינם מובנים לי דמשמע דהקשו נמי על עולה ובעולה לא שייך היתר לכהנים ומועלין בה אף כי נעשית כדינה דעולה כולה כליל וכ"כ רש"י במס' מעילה דף ט' ע"א וכ"כ תוס' שם:
ד"ה חדא מגו כו'. ותמי' לי על מ"ו הב"ז שלא הרגיש בזה ואפשר לומר דטעות סופר יש כאן וה"ג וא"ת אי לא שני אלא בהיזה אמאי מועלין בהן כו' וקאי על חטאת ולא על עולה נ"ל:
בא"ד שעת הכושר היתר מליקה הס"ד וכצ"ל: ועיין לקמן בתוס' דף פ"ד ע"ב סוף דיבור הניתני' כו' דכתבו דיש לדמות פסול מיצוי לפסול שחיטה וה"ה פסול הזאה: