צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף סד.
גמרא ואת כל דם הפר ישפך כו' כצ"ל. ובחטאת יחיד כתיב:
רש"י ד"ה מיצה דמה כו' כצ"ל:
בא"ד ומהאי קרא נפקא הס"ד וכצ"ל:
ד"ה אל יסוד כו' מן ההיכל מה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו דהיינו יסוד מערבי אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו דהיינו יסוד דרומי כו' כצ"ל:
ד"ה מבית הדשן כו' והיינו סמוך לקרן כו' כצ"ל:
ד"ה מחזיר פניו כו' ראש המזבח כ' אמה הס"ד וכצ"ל. וכ"כ רש"י במסכת תמיד ונכון הוא דאורך הכבש לא היה כ"א ל"א דשתי אמות היה פורחים ע"ג המזבח כדאמרינן לעיל:
ד"ה צבר את כו' שהרי ממזרח למערב איכא י"ו וממקום כו' כצ"ל. פי' ממזרח כבש למערב כבש וכ"ה בס"י:
בא"ד מתקרב לכבש כל אמה רוחב כו' כצ"ל:
בא"ד תן כנגדה אמה מקום מעמדו שהיה מרוחק מן דרום ולבית הדשן כו' כצ"ל:
בא"ד אין לו כבש לפנות כו' כצ"ל:
בא"ד ועומד במזרחה של קרן כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס בצדו בצפונה ואיני מבין:
בא"ד לצד הכבש כל אמה של רוחב הקרן הרי נתרחק כנגדה אמה מדרום כו' כצ"ל:
בא"ד לבית הדשן היה משוך ממזרחה של כבש ג' טפחים כו' כזה:
בא"ד דפריך טפי מתלתין כו' כצ"ל:
בא"ד (דפריך) קחשיב ולא הוי להו יותר משלשים וטפח הס"ד וכצ"ל: פי' וכיון דלא הוי אמה לא קחשיב:
תוס' ד"ה שאם היזה לרב אדא בר אהבה דתני מיצה דמה ומיצה כו' כצ"ל:
ד"ה הגשות דכתיב כו' דמהאי קרא לחודא לא נפיק הס"ד. פי' דמהאי קרא והגישה וגו' לא נפיק אלא דרום דהיינו פני המזבח והל"ל כדאמרן מדכתיב לפני ה' נמי:
ד"ה שירי הדם דכתב כו' נראה כו' כצ"ל:
בא"ד קרן מערבית דרומית הס"ד וכצ"ל:
ד"ה מפני שקרובה כו' ואין לומר משום דכל דמים טעונין קרן דהא אמר כו'. דבריהם קשה להולמן חדא היכא ס"ד דלאו כל דמים טעוני' קרן דהא קרן ורבוע יסוד מעכבין וכן הקשו תוספות לעיל דף ס"א ע"א ד"ה מודה ר"י כו' ועוד היכא דייקי מדפריך נישקליה ונשפוך אדוכתיה ואי כל דמיה טעונים קרן מאי קשיא ליה הא לעיל פריך אליבא דס"ד דר"י ס"ל דקידש הרצפה אפילו לדמים לזריקה ואינם טעונים קרן ונ"ל דהכי גרסינן מבית הדשן וי"ל משום דכל דמים טעונים קרן כדאמרינן לעיל גבי מודה ר"י בדמים דפריך נישקליה ונשפוך אדוכתיה ואי אין כל דמים טעונים קרן מאי קשיא ליה הס"ד וכ"ה לס"י. והכי פירושו דמשני דכל דמים אפילו של עולת העוף דלאו בזריקה אלא במיצוי אפ"ה טעונים קרן דאל"כ מאי פריך לר"י דלמא ר"י ס"ל דקידש הרצפה אפילו לדמים דהיינו לעולת העוף כיון שאינם טעונים זריקה אלא מיצוי אבל בשאר קרבנות מודה ר"י דטעונים קרן אלא ע"כ דליכא הפרש בין עולת העוף לשאר קרבנות לענין קרן ולפ"ז דייק שפיר דאי ס"ל דקידש הרצפה אפילו לענין דמים משמע לכל הקרבנות קידש הרצפה פריך שפיר נשקליה ונשפוך אדוכתיה ודוק ומ"ו הב"ז דייק בדיבור זה ונכנס בדוחק לפרשו ע"ש:
ד"ה יותר מל' אמות כו' כצ"ל:
בא"ד במערב דא"כ כשהיה כו' כצ"ל. פי' אם לא היה כבש לסובב במערב גבי חטאת כסובב מקרן דרומית עד קרן מערבית דרומית היה צריך לחזור על עקיבו עד קרן דרומית מזרחית ומשם מכבש קטן לכבש גדול אלא ע"כ דגם במערב היה כבש לסובב והיה פונה מקרן מערבית דרומית מכבש קטן לכבש גדול וק"ל:
ד"ה מן המאוכלות כו' יכול עוממות הס"ד ואח"כ ד"ה צבר את הגחלים כו':
ד"ה דישון מזבח כו' שמא לא היו נבלעים כו'. פי' דקרא לאו אניסא סמיך דשמא לא היו נבלעים ואיצטרך לאשמעינן קרא דמועלים בהן:
בא"ד בהדי אינך נבלעים גבי דישון כו' כצ"ל:
בא"ד דחשיב ב' בית הדשנים היו שם א' למזרחו של כבש ואחד למזרח של מזבח זה שבמזרחו של כבש שם היו נותנים מוראת העוף ונוצה דישון כו' כצ"ל. ועיין בילקוט פ' ויקרא רמז תמ"ו. אבל תמיה ליה דביומא דכ"א כתבו תוספות שם בשם הרב פורת דה"ה דישון מזבח החיצון נבלעים במקומן ודחי ר"ת דבריו כיון דלא חשיב ליה בהדי אינך ולמה לא מביאים ג"כ דברי ה"ר יום טוב להצדיק דברי הרב פורת כמו הכא נ"ל: