צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף סג.
גמרא חוץ מכבשו של מזבח כו' כצ"ל. כתב לי חכם אחד וז"ל קושיא עצומה יש להקשות דמכאן מוכח דאורך הכבש באלכסונו היה ל"ב אמה במשך עלייתו מלמטה למעלה וא"כ מוכח מזה דאורך הקרקע בשטח שלמטה מהכבש עד המזבח היתה פחותה מל"ב אמות ובמס' מדות מבואר דרוחב העזרה היה קל"ה אמות בשטח הקרקע וחשיב המזבח והכבש ס"ב אמות במדת הקרקע שתחת הכבש וכ"כ רש"י לעיל דף נ"ו ע"ב ואם שיעור הקרקע שתחת הכבש שיעורו ל"ב אמות בע"כ באורך הכבש באלכסונו בעלייתו היה יותר מל"ב קרוב לל"ד אמות ליודע קצת בחכמת התשבורת והחוש מבואר ג"כ וצ"ע מאוד בקושיא זו עכ"ד. ודבריו אינם מובנים לי מה שכתב ואם שיעור הקרקע שתחת הכבש שיעורו ל"ב אמות כו'. משמע דרוצה לדייק ממתניתין דמס' מדות דחשיב שיעורו שטח הקרקע שתחת הכבש ל"ב אמות משום דקחשיב המזבח והכבש ס"ב אמות ואינו כן דמתניתין קחשיב שטח הקרקע שתחת הכבש והמזבח ס"ב אמות דהיינו שטח הקרקע שתחת המזבח ל"ב אמות דהמזבח היה גם כן אורך ל"ב אמות ושטח הקרקע שתחת הכבש ל' אמות דהוי ס"ב אף ע"ג דהכבש היה אורך ל"ב כיון שהיה באלכסונו לא מגיע לשטח הקרקע שתחתיו כ"א ל' אמות ואי קשיא לי הא קשיא דמשני לעיל נמצא פורח אמה על יסוד ואמה על סובב לפ"ז לא היה אורך הכבש כ"א ל' אמות וע"כ אורך שטח הקרקע שתחת הכבש היה פחות מל' אמות נמצא לא היה אורך שטח הקרקע שתחת המזבח והכבש ס"ב אמות ובמתני' קחשיב ס"ב אמות וצ"ע מאוד ליישב ואפשר ליישב בדוחק דתנא דמתניתין דקחשיב שטח הקרקע ס"ב אמות היינו למדת מזבח וכבש ומה שחסר ממדת שטח הקרקע שתחת הכבש מחמת אלכסונו של כבש לא קחשיב כיון דבלאו הכי יש מותר משטח קרקע העזרה כדתני התם במתניתין והמותר בין הכבש לכותל ובין הננסי' אבל לפ"ז לא קאי סוגיא דיומא דף ט"ז ע"ב ע"ש ברש"י ועוד נ"ל ליישב על פי שכל דבאמת שטח הקרקע שתחת הכבש היה פחות מל' אמות רק דמקצוע של כבש שהיה נשען על רצפת העזרה בעלייתו לכבש בודאי הוה כמו בנין יסוד על רצפת העזרה סמוך לעלייתו שהיה נשען עליו סומכה דכבש ואותו בנין לא קחשיב ממנין דכבש אבל במנין דרצפת העזרה קחשיב כיון שהיה דבוק לכבש קחשיב עם הכבש כנ"ל. ומ"ו הב"ז כתב ג"כ קושיא זו בשם גאון מ"ו מהר"ר העשיל זצ"ל שהקשה לו ג"כ חכם אחד אבל נכנס בדוחק ליישב ולפי מה שכתבתי דאם היה הכבש ל"ב אמות לא קשיא מממניתין ומ"ו הב"ז רוצה ליישב דהכבש היה ארכה יותר מל"ב אמות ואינו מן הצורך ע"ש ודוק:
שם וקמץ משם ממקום כו' כצ"ל:
שם בן בתירא אומר כו'. סוגיא זו הובא במסכת מנחות דף ח' ע"ב ופרש"י שם דב"ב לאו דוקא נקט אלא סיומא דברייתא נקט ולי נראה דאיצטרך למינקט לב"ב דמר' ירמיה לחוד ליכא למיפרך דאיכא למימר דלמא ר"י למצוה קאמר לקומץ בעזרה אבל אם נקמצה בהיכל יש לו תקנה לחזור ולקמוץ בעזרה אבל לא מיפסל בכך מה שנקמצה בהיכל מש"ה מביא ב"ב דס"ל דילפינן משם שאם נקמץ בפסול דהיינו בשמאל דיש לו תקנה ע"כ ר"י ס"ל דאם נקמץ בפיסול אין לו תקנה וה"ה בהיכל אין לו תקנה נ"ל:
שם א"ל ר' יעקב לר"י כו' כצ"ל. כ"ה גירסת מ"ו הב"ז ונכון וכ"ה במס' מנחות שם:
רש"י ד"ה ממקום שרגלי כו' לשם הס"ד:
ד"ה מכולהו בעיא כו' דינה ותיתי כו' כצ"ל:
ד"ה קדשי קדשים היכל במשמע הס"ד וכצ"ל: ואח"כ ד"ה ואמאי כו' אהל מועד יאכלנה ונימא כו' הד"א וכצ"ל:
ד"ה אכילה כו' שיהא טפל קל כו' כצ"ל:
ד"ה חטאת העוף היתה כו' כצ"ל:
ד"ה מלמטה כו' החוט הס"ד:
ד"ה חטאת העוף יליף כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה כל כבשי כו' בשבת ובעירובין במתלקט כו' במסכת שבת דף ק' ע"א ובעירובין דף נ"ח ע"ב. פי' דהתם מוכח דוקא אם מגביה יו"ד טפחים מתוך ה' אמות היינו כשהולך ה"א בשיפוע התל מוצא י' טפחים גובה מן הקרקע נמצא מגיע לכל טפח גובה ג"ט שיפוע הוא דהוה ניחא תשמישיתא להילוך אבל אם מגיע פחות מזה הוה הילוך ע"י הדחק וכאן שמגיע לאמה גובה שהיה ששה טפחים ב"א וטפח ואצבע ושליש נמצא אינו מגיע לכל טפח גובה ג"ט שיפוע וה"ל הילוך ע"י הדחק:
בא"ד ל"ב אמה לכבש כו' כצ"ל:
בא"ד כמו בית עולמים כו' כצ"ל:
ד"ה חוץ מכבשו של מזבח כו'. ולא דק בקונטרס דאין נמוך אלא חומש כו' כצ"ל:
בא"ד דאמה של יסוד גובה כו' כצ"ל:
בא"ד ולפירוש הקונטרס קשה דנמצא כו' כצ"ל:
בא"ד אמות של כבש לפי כולו. אין לדקדק לפ"ז דאמות של הכבש היה באמה בת ה' א"כ רווחא לה העזרה יותר מקל"ה ובמתניתין דמדות דמנינן תפיסת קרקע עזרה מדרום לצפון מני הכבש והמזבח ס"ב יש ליישב בדוחק מה שנחסר איזה טפחים מאותן אמות שהיה בת ה"ט נחשב בכלל המותר כדתני התם במתניתין והמותר בין כבש לכותל ומקום הננסי' ומ"ה כי פריך במסכת מנחות דף צ"ז ע"ב אם כן רווחא לה עזרה פריך אאורך העזרה מן המזרח למערב ולא פריך מרחבה מדרום לצפון דרווחא לה העזרה אלא ע"כ משום דעל הרחבה א"ל דנכלל בכלל המותר כדלעיל נ"ל:
ד"ה שכן מצינו כו' יכול לעמוד שם הס"ד. ואח"כ ד"ה סד"א אף מנחה כו' כצ"ל: