צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף סב:
גמרא קרי עלייהו בני קטורה כו'. ויש ליתן טעם למה קרי דוקא בני קטורה דהא ודאי לגנאי קרי עלייהו הכי ולא קרי להו בני עשו בשלמא לגבי בני אחתי' דר"ט לא קשיא דלמה לא קרי עלייהו בני עשו מפרש מהרש"א בח"א שלו דהיה חס על כבוד גיסו ואחותו ובני קטורה לא היה זלזול דכשרה היתה אבל כאן צריך ליתן טעם. ונ"ל טעם לשבח דהא באמת צריך ליתן טעם למה אמר ר"י על דברי ר"מ אמה וכי לא היה יודע ר"י שמזבח של משה היה ה' אמות אורך וה' אמות רוחב אף ע"ג דחלה ונשתכח ממנו תלמודו כדמצינו כמה פעמים בש"ס מ"מ תורת משה לא נשתכח ממנו אלא ע"כ צריך לומר דר"י תפס העיקר דעיקר של מזבח מקום המערכה ובין הקרנות מקום הילוך רגלי הכהניס הם ההוספה של המזבח ובאמת התוספת של המזבח היה מרובה על העיקר והוא היה תופס העיקר והם שהיו מחכו עליו משום כיון שהתוספת מרובה על העיקר תפסו התוספת ולא העיקר שהיה אמה ואיתא במדרש פ' חיי שרה בשם בר קפרא דתוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר ויליף מבני קטורה אע"ג דישמעאל היה עיקר בני קטורה שהיו התוספות דכתיב ויוסף אברהם וגו' אפ"ה היו מרובים משל ישמעאל ומ"ה הם שאזלו בתר התוספת לפי שהיה מרובה על העיקר קרי עלייהו בני קטורה שהיו ג"כ התוס' והיו מרובים על העיקר אע"ג דהמדרש יליף ג"כ מבנימין ויוסף ומקין והבל קרי עלייהו בני קטורה לגנאי נ"ל:
שם שנים עשר בקרא כו' כצ"ל:
שם הוא זורקו והתם משום כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה באמה גדומה כו' חוץ למערכה כו' כצ"ל:
ד"ה והאי רובע כו' דמרבה ריבוע כו' כצ"ל:
ד"ה ומעלותיה כו' וקאמר שתעמוד כבש כו' כצ"ל:
ד"ה לא ס"ד כו' ימין הס"ד:
ד"ה לא יהו כו' אתה הולך הס"ד:
ד"ה למזרח כו' דמהכא נפקא כו' כצ"ל:
ד"ה מה דם כו' האויר הוא זורק כו' כצ"ל:
ד"ה אמר לו כו' למערכה דליקה כו' כצ"ל:
בא"ד דלא אפשר הוא ועל כרחך כי אתא כו' הד"א וכצ"ל:
ד"ה שני כבשים כו' שיריים של חטאת כשיורד כו' כצ"ל:
ד"ה ומשני נמצא כו' מובלעים בל"ב אמות של מזבח הס"ד וכצ"ל. ועיין לעיל ברש"י דף נ"ד ע"א:
תוס' ד"ה באמה גדומה כו' ורב יוסף פריך כו'. פי' לפרש"י הוי ר"י כמו תנא דמסייע אבל לפי הערוך דגורס בריש והוי יתר מאמה לפ"ז פריך ר"י ממתנית' שלא יהא העצים יוצאים:
ד"ה דאריך וקטן כו' ומיהו קשה דלעכב כו'. פי' דכתיב ועשית את המזבח וגו' חמש אמות אורך וגו' וכ"מ שנאמר המזבח לעכב כדאמרינן לעיל. ונ"ל ליישב בדוחק דכי אמרינן דכ"מ שנאמר המזבח לעכב היינו היכא דכתיב המעשה תחלה כמו קרנות המזבח יסוד המזבח פני המזבח רבוע יהיה המזבח וקאי תיבת המזבח על האי מעשה דוקא כשהוא כן דאיקרי מזבח ואי לא לא אבל הכא כתיב תחלה תיבת המזבח ואחר כך כתיב המעשה חמש אמות אורך וגו' אפשר לומר דלא אתי לעיכובא כיון דקודם לכן לא כתיב כיצד יהיה:
ד"ה שיתין וד' הוי היינו כלוי דאמר לעיל בדמים ונקטינן כוותיה משום דתרגום דידן מתרגמינן כו' כצ"ל:
בא"ד אבל לרב דלא הוי ליה יסוד בבנין כו'. ודבריו קשה להולמן דהא אפילו לרב דס"ל דגוף המזבח לא היה מן הצפון ולדרום כ"א ל"א אמות אפשר לומר דתפיסת קרקע העזרה של המזבח היה ל"ב אמות ואותו אמה היה בחלקו של יהודה ונמצא קרקע העזרה של תפיסת המזבח והכבש היה אפילו לרב ס"ב אמות ואותן שתי אמות של הכבש היה פורחת כנגד אמה יסוד ועל אמה סובב כדמשני לעיל דף נ"ד ע"א אליבא דרב ומ"ה לא פריך לעיל מהך מתני' דקתני הכבש והמזבח ששים ושתים לענין תפיסת קרקע העזרה דקשה ממ"נ לרב אי מני ל"ב לכבש הוו ס"ג ואי לא מני ל"ב לכבש דשתי אמות היה פורח על כנגד היסוד ועל הסובב הוה ס"א אלא ע"כ אף לרב היה תופס קרקע עזרה של מזבח ל"ב והכבש ל' וב' אמות היה פורחת על כנגד אמה יסוד ועל אמה סובב נמצא היה תפיסת קרקע עזרה של המזבח והכבש ס"ב וצריך ישוב הדעת ליישב דברי תוס' נ"ל: