צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף נג.
רש"י ד"ה עלה בכבש כו' למזבח כשר הס"ד:
ד"ה ובאלו כו' למזרח ופונה לימינו כו' כצ"ל:
ד"ה מן הקלעים כו' חומת העזרה בבית עולמים ובחטאת כו' כצ"ל. וכ"ה בס"י ומ"ו גורס שלא לצורך:
ד"ה לזכרי כהונה דכתיב הכהן המחטא כו'. ודברי רש"י אינם מובנים לי למה לא מביא רש"י מה שנאמר למטה בהך קרא דבהדיא כתיב כל זכר בכהנים יאכל אותה ועוד בחומש פ' צו פירש רש"י בע"א דוהמחטא אותה אתי למעוטי כהן שהיה טמא בשעת זריקת דמים שאינו חולק בבשר עיי"ש. ונ"ל ליישב דברי רש"י דכונת רש"י לאשמעינן דהא דקתני בחטאות ובאשמות לקמן דנאכלים לזכרי כהונה היינו לעיכובא ולא למצוה לחוד רק דבעינן בקדשים שינה הכתוב לעכב וכ"כ תוס' לעיל דף ד' ע"ב וליכא למימר הא בחטאת שינה הכתוב דכתיב גבי חטאת גופא כל זכר בכהנים וגו' ובויקח קרח נמי כתיב גבי חטאת כדלקמן דאפשר לומר דבויקח קרח כתיב כל זכר משום מנחה ואשם דכתיבי בהאי פרשה ולא משום חטאת לעכב מ"ה כתב רש"י דבחטאת גופא שינה הכתוב דהכהן המחטא אותה נמי לאפוקי נשים שאינם ראוים לחיטוי כמו כהן טמא וא"כ ע"כ כל זכר בכהנים דכתיב גבי חטאת לעיכובא אתי ובויקח קרח כתיב גבי אשם ומנחה למצוה וילפינן עיכובא מחטאת בהיקישא כנלע"ד ברור:
בא"ד ואשם ומנחה כתיב כל זכר כו' כצ"ל:
ד"ה הוא עצמו כו' דלא בעינן חודה כו' כצ"ל:
ד"ה וההראל מזבח הס"ד. ואח"כ: ד"ה ארבע אמות כו' הד"א:
ד"ה אלא על כרחך כו' כלומר שם ורשות כו' כצ"ל:
ד"ה אל יסוד כו' החיצונה הס"ד:
ד"ה או אינו כו' אהל מועד וילמד סתום מן המפורש הד"א והס"ד:
ד"ה ילמד כו' מיציאתו מן ההיכל ושירים הפנימיים בידו ומה יציאתו מן ההיכל ביסוד מערבו כו' כצ"ל:
ד"ה קסבר כו' כנגד הפתח ואחת מהן כו' כצ"ל. פי' כיון שכל המזבח היה בצפון ופתח ההיכל היה חללה י' אמות צפון וה' אמות דרום ופתח ההיכל באמצע עזרה היה ולפ"ז אם היה המזבח כולו בצפון לא היה מכוין רק ה' אמות מדרום המזבח עד פתח ההיכל עד אותו ה' אמות של פתח ההיכל שהיה בצפון:
תוס' ד"ה כוליה מזבח כו' והוו חמש אמותיו כנגד הפתח ואחת כו' כצ"ל:
בא"ד בצפון קאי הוי חמש כו' כצ"ל:
בא"ד דהא דתנן כו' כצ"ל: