צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף נב:
גמרא הכהן המחטא אותה כו'. פירוש העובד עבודתו שהיא נעשית חטאת על ידו וכן פירש רש"י בחומש פ' ויקרא ו' וכתיב בתריה יאכלנה במקום קדש:
רש"י ד"ה המחטא אותה כו' אם חטא את דמה כו' כצ"ל:
ד"ה וכי מאין כו' לפסול הס"ד:
ד"ה שכן סופן כו' שירים נותנים ליסוד הס"ד והד"א וכצ"ל:
ד"ה שסופן לחוץ שפיכת כו' כצ"ל:
ד"ה ואם עשאן כו' כתב בהו כדרבינן מועשה כו' כצ"ל:
ד"ה אי הכי דשירים מבחוץ כו'. פירוש מדם הפנימי דשירים חיצונים לכ"ע לא מעכבי:
ד"ה משמעות דורשין כו' מדריש ובכפרה דהיינו כו' כצ"ל:
ד"ה לדברי האומר כו' כדי שיהיה לו שירים דאע"ג דאמרינן כו' כצ"ל:
בא"ד שירים מעכבים לא אמרינן אם גמר כו' הד"א וכצ"ל:
ד"ה תנא ר"נ כדברי האומר כו' דקתני כו' כצ"ל:
בא"ד אחרים קאי ולא אהני תנאי דלעיל א"ר יהודא כו' הד"א וכצ"ל:
תוס' ד"ה אותה שנתן כו' ולא שייכי כאן כו'. יש מקשין לא ידעתי למה לא שייך כאן הא דשמואל דהא מפורש שם דהניתנים למעלה שנתנם למטה פסול בשר ונתכפרו בעלים וא"כ בע"כ ס"ל דמיעוט אותה קאי אבשר וצל"ע רב [צאן קדשים:ו]אפשר להגיה כאן ולא ס"ל כאן ההיא דשמואל עכ"ד. ולענ"ד אינו מן הצורך להגיה ויש ליישב גירסא זו והכי פירושו דקאמר הכא וכי מאין באת להכשיר שהוצרך להביא מקרא לפסול וקאמר מכלל שנאמר ודם זבחיך ישפך ולא קאמר מכלל דכתיב ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר כיון שהגיע דם למזבח נתכפר כההיא דשמואל משום הכי כתבו ולא שייכי כאן ההיא דשמואל כיון דהאי תנא ס"ל דשלא במקומו לאו כמקומו דמי ע"כ לא ס"ל הך דרשא דשמואל כיון שהגיע דם למזבח נתכפר מ"ה קאמר מכלל שנאמר ודם זבחיך ישפך כנ"ל וברור הוא. ומ"ו הב"ז כתב נמי דיש מקשים והניחו בצ"ע:
ד"ה מה דמים כו' ותימא הא בבהמה כו'. ונ"ל ליישב דבבהמה כתיב היא בשחיטה וילפינן מיניה לעיל ד"ה שישחטנו לשם חטאת ואם לאו פסולה אבל בזריקה לא כתיב היא למילף מינה שאם שינה הזריקה שתהא פסולה אבל בחטאת העוף כתיב היא בהזאה וילפינן מיניה שפיר שאם שינה בהזאה פסול ומ"ה דייק רש"י בלישנא דהא כתיב בהזאת חטאת היא כנ"ל ברור ונכון: