צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף נ:
גמרא בג"ש חברתה אי מדרמי ב"ח אי מדרבא אינו דין כו' כצ"ל:
שם דבר הלמד בק"ו מהו שילמד בק"ו כו'. הקשה לי חכם אחד יש מקום עיון גדול בבעיא זו ממ"נ דע"כ אי בא ללמד לג' מק"ו מהב' שיש לו קולא אפ"ה מחמירין בחד צד ק"ו הג' שאין לו קולא זו לכ"ש דמחמרינן חומרא זו א"כ קשה היאך נלמד ב' מא' מק"ו הא איכא למיפרך מה לב' שכן יש לו קולא זו ואי קולא של הב' יש כאן ג"כ בא' א"כ בקיצור ה"ל למילף הג' מא' כו' ומסיים דבריו סוף דבר מי שלבבו רחבה ודעתו צלולה ישית לב בישוב קושיא זו וכעת צל"ע רב ודוק עכ"ד ותמיה לי על תמיהתו הא כתבו תוספות לעיל דף מ"ח ע"א ד"ה הושוו כו' דאשכחן דבר הלמד בק"ו דחוזר ומלמד בק"ו ואינו מן הצורך להאריך הרוצה לידע ועי"ש ובר מן דין אפשר למצוא כה"ג למשל אי ילפינן שלא לשם אוכלים בפסח לפסול בזריקה מק"ו משינוי בעלים מה שינוי בעלים דקיל דאינו פוסל בשחיטה פוסל בזריקה שלא לשם אוכלים דפסול בשחיטה א"ד שיפסול בזריקה וכ"כ תוס' בהדיא במסכת פסחים דף ס"א ע"ב ד"ה רבה כו' דליכא למיפרך שום פירכא דלא ילפינן עבודות זו מזו רק שלא לשם אוכלים מש"ב ואח"כ ילפינן קבלה לפסול בה שלא לשם אוכלים בפסח מק"ו מזריקה מה זריקה שאינו טעונה צפון ואינו בחטאת הפנימיות פוסלת שלא לשם אוכלים כ"ש קבלה וכה"ג עבדינן ק"ו לעיל דף ד' ע"א וליכא למימר ה"ל למילף קבלה נמי בק"ו ראשון שלא לשם אוכלים מש"ב כמו זריקה דהא ש"ב נמי לא פסלה בקבלה כ"א בזריקה גם ליכא למיפרך בק"ו ראשון מה לשחיטה שכן טעונה צפון וישנו בחטאות הפנימיות דהא לא ילפינן עבודות מהדדי רק שלא לשם אוכלים מש"ב [צאן קדשים:ו]אפשר לומר דרב חסדא דס"ל התם בפסחים יש מחשבת אוכלים בזריקה יליף מהך ק"ו וה"ה בקבלה כנלע"ד ברור ונכון. וליכא למיפרך נמי מה לזריקה שפוסל בש"ב דאיכא למימר שחיטה יוכיח. ומ"ו הב"ז הקשה ג"כ קושיא זו והניחו בצ"ע:
רש"י ד"ה שאינו למידה מן ההיקש גרסינן הד"א והס"ד:
תוס' ד"ה אלא למאן כו' ומהא דאיתקש תרי זימנין לעולה הוא כו' כצ"ל:
ד"ה בן בנו של ק"ו כו' חוזר ומלמד בק"ו היאך בא להוכיח דהוי בקל כו' כצ"ל:
בא"ד הלא זאת היא שאילתך כו'. לפ"ז מתורץ ג"כ קושי' מ"ו הב"ז דבאמת דכונת המקשן היה לזה:
ד"ה רבי יהודא כו' כיון דרבנן פליג עליה הס"ד. פי' כיון דלרבנן מטהרת לא ה"ל לר"נ למיפרך הכי ועיין בחולין דף נ"ו ע"א בתוס' דמתרצי בע"א:
ד"ה מה מצינו כו' ועוד קשה דמנא ליה כו'. דברים אלו קשה להולמן דבאמת אפשר לומר דגמר מליקת עוף משחיטת בהמה והא דדחי לקמן דמשחיטת חולין גמרי בלשון את"ל קאמר דאי נמי תיהוי דגמר ליה מליקת עוף משחיטת עוף לא מיפשט' בעיין דמליקת קדשים משחיטת חולין גמר וכ"כ רש"י בד"ה הכי גרסינן כו' ולישנא דברייתא הכי משמע דבלשון אי נמי קאמר עיין ברש"י וע"כ צריך לפרש הכי כיון דעיקר טעמא דר"מ מקרא ולא משני הכי אלא ע"כ בלשון את"ל קמשני כו' נ"ל נכון:
בא"ד אימא דשחיטת עוף אתיא בב"א כו'. פי' אע"ג דר"מ ק"ו קאמר דילמא לאשמעינן דאיכא ק"ו ועיקר ילפותא מב"א גמר:
בא"ד דפשיטא דעיקרא טעמו של ר"מ כו'. פי' כיון דעיקר טעמו של ר"מ מקרא דהושוה עוף לבהמה ואי במתניתין קאמר דגמרינן עוף שחיטתו ומליקתו בב"א מבהמה למה ליה לאתוי' ק"ו כלל דהא מקרא שמעינן דהושוו להדדי אלא ע"כ אתי לאשמעינן בלאו קרא איכא ק"ו למילף עוף מבהמה נ"ל ודוק. אבל עדיין קושי' ראשונה דמה לשחיטה שכן מכשרת כו' אינו מיושב עדיין ויש ליישב: