צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף מט.
רש"י ד"ה קדשים לא כו' את מומן קדוש קדושת כו' כצ"ל:
בא"ד וליעבד אבל קדם מומן להקדישו דאין קדושת הגוף עליהם אלא קדושת דמים כדתנן כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:
ד"ה קדשים מכח כו' העיקר הוא דהא כו' דעיקר הוא הד"א והס"ד:
ד"ה ישחטו את האשם הס"ד:
ד"ה שיצא אשם כו' דהא כתב כו' המזבח הס"ד. ואח"כ ד"ה אם כן דלשחיטת צפון נמי להחזירו הוא דשנה עליה לכתוב כו' הד"א וכצ"ל:
תוס' ד"ה והרי מעשר כו' טעמא דר"י משום דכתיב הכסף כסף כו' כצ"ל:
בא"ד וקנה פירות במעשר שני ואם היה כו' כצ"ל. ועיין במסכת ב"מ בתוספת דף נ"ג ע"ב:
בא"ד שכן נפדה טהור כו'. פי' מעשר שני מותר לפדותו ולהוציאו לחולין אפילו היה טהור כשהיה המקום רחוק מירושלים דכתיב וכי ירחק ממך המקום וגו' אבל לקוח אסור לפדותו אפי' רחוק מירושלים:
בא"ד קשה דאדפרכי רבנן לר"י כו' כצ"ל. ועיין בר"ש פ"ג מסכת מעשר שני:
ד"ה פסח בשאר כו' כדמשמע בבכורות והא דמצריך קרא מותר הפסח נמי כו' כצ"ל. פי' הא דמצריך התם קרא דאחד עשר הוי שלמים משמע הצד הסברא הוי טפל מ"ה כתבו מותר הפסח נמי בעי קרא ואפ"ה לא הוי טפל נ"ל. ובד"ח נדפס נ"א ושיבוש הוא:
ד"ה לעכב מנ"ל כו' למקבל לא ידעינן כו'. והא דלא כתבו תוס' לקבלה נמי לא ידעינן עיכובא דאפשר לומר כיון דאשכחן עיכובא בשחיטה שהוא א' מד' עבודות ה"ה בקבלה שהוא נמי א' מד' עבודות דלא חלקת כמו שכתבו תוספת לעיל בד"ה קבלה נמי כו' אע"ג דלעיל כתבו תוס' גבי מקבל(ת) נמי אמרינן לא חלקת מד' עבודות לעיכובא אפשר דכאן נמי כוונת התוס' לזה מ"ה כתבו סתמא דלא ידעינן עיכובא רק מכח סברא זו דלא חלקת נ"ל:
ד"ה לפי (שי"א) [לוח תיקונים מהדורה משנית: שיצא] אשם כו' למאן דאמר כללו לא גמר מיניה וזה הקשה כו' כצ"ל:
בא"ד דבר החדש שסותר כללו כו' כצ"ל:
בא"ד טעונה נסכים אינו סותר כללו כו' כצ"ל. וכתב מ"ו הב"ז וצ"ע על מה שכתבו דתוס' לא מיקרי דבר חדש הא גרסינן בת"כ ורש"י הביאו לקמן דף נ"ז ע"א ד"ה ה"ג וכשנאמרו כו' לפי שיצאה תודה בדבר חדש שטעונה לחם יכול אין לך בה אלא חידושה כו' גם רש"י בחומש פ' נשא הביא ספרי וז"ל ומנחתם ונסכיהם של שלמי נזיר לפי שיצאו לידון בדבר חדש להטעינו לחם יכול לא יהא טעון נסכים ת"ל ומנחתם וכו' והרי לחמי תודה ונזיר הוא דבר הנוסף ולא סותר לכללו ואפ"ה מקרי דבר חדש ושאלתי את רבותי ולא השיבו לי דבר נכון ומתקבל עכ"ל. והנה אע"פ שאני איני כדאי להכניס ראשי שכתב ושאלתי את רבותי כו' תורה היא וללמוד אני צריך דלענ"ד לא קושיא היא כלל דמה שכתבו תוספת הא דחטאת מצורע טעונה נסכים תוספת הוא על הקרבן ואינו סותר כללו משום דכל קרבנות צבור והיחיד טעונים נסכים כדיליף במסכת מנחות דף צ' ע"ב אע"ג דשאר חטאת אינה טעונה נסכים (מ"ה) [לוח תיקונים מהדורה משנית: מ"מ] אמרינן הא דריבה הכתוב לחטאת מצורע לענין נסכים כדיליף התם לא הוי דבר חדש אלא הוספה משאר חטאת כמו שמצינו בשאר קרבנות דטעונים נסכים עם הקרבן דאי לידון בדבר החדש לחוד ולא ליהוי כשאר קרבנות ה"ל למיכתב הדבר חדש בחטאת מצורע גופא בהדיא ולא לייתי מדרשא ובאוב וידעוני (לוח תיקונים מהדורה משנית: ד)כתיבי כרת בהדיא וגם סקילה אבל בתודה ובשלמי נזיר דלא מצינו בשום קרבן דטעונה לחם ולא כתיבי בהו שום עבודה כמו בשאר קרבנות רק הדבר חדש לחוד כתיבי בהו לחם מ"ה ס"ל דאין לך בהם אלא הדבר חדש והוי נמי סותר כללו כיון דלא מצינו בשום זבח דבעי לחם כנלע"ד ודוק ונכון הוא וה"ה לגבי אשם דלא מצינו בשום קרבן שיהא דמו ניתן על הבהונות והוי דבר חדש. ולענ"ד יש ליישב קושית מהר"י בע"א דלא קרוי יצא מן הכלל לידון בדבר חדש אלא בדבר שיצא מן הכלל כולו כמו אשם מצורע דיצא מכללו דשאר אשמות ומכלל דכל הקרבנות דלא מצינו בשום קרבן דדמם מהם לבהונות אלא כל דמם למזבח ואשם מצורע יצא לידון בדבר חדש שדם ממנו לבהונות אבל גבי נסכים כיון דכל קרבנות צבור ויחיד טעונין נסכים רק דתורה מיעטה דבר שאינו באה בנדר ונדבה אינה טעונה נסכים כדאמרינן במנחות דף צ"א ע"ב והשתא דתורה ריבתה חטאת מצורע דטעונה נסכים כמו שאר קרבנות כדאמרינן במנחות התם אע"ג דיצא מכלל דשאר חטאת לא יצא לידון בדבר החדש וליכא למימר אי אתה יכול להחזירו לכללו ואין לך בה אלא חידושה כיון דעכ"פ הוי בכלל שאר הקרבנות ובזה נתיישב נמי קושית מ"ו הב"ז דתודה ושלמי נזיר יצאו מכללן ומכלל כל הקרבנות דלא מצינו שום קרבן דטעונה לחם ואפשר לדחוק ולומר דכוונת התוס' נמי לזה רק שהלשון יהיה קצת מגומגם נ"ל. אבל הא תמיה מה שכתבו מחטאת והא אשם מצורע נמי טעונה נסכים משא"כ בשאר אשמות כדילפינן התם במנחות מקראי: