צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף מח:
רש"י ד"ה וכי מכאן כו' והלא כל החטאת כו' כצ"ל:
ד"ה תלמוד לומר בשעיר יחיד כו' כצ"ל:
ד"ה הכי גרסינן כו' במנחות וכי תימא כו' הד"א:
ד"ה סמיכה גופה כו' על ראשו אלא בניין כו' הד"א:
בא"ד שיטען סמיכה הס"ד ואח"כ: ד"ה אלא שעה מדורות כו' מסקנא דקושיא היא כצ"ל:
ד"ה ולא פסח כו' בין הערבים יוקבע לו כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה הג"ה אותו כו' האי קרא בענין אחר הס"ד וכצ"ל:
ד"ה מה לבן צאן כו' בקידושין דיליף ק"ו ומה בן כו' כצ"ל:
בא"ד וי"ל דהתם שכל הזבחים דינו בכהן כו' כצ"ל. פי' כיון דכל הזבחים צריכא כהן לא הוי מילתא רבה לרבוי בבן עוף הילכך ליכא למעוטי בפירכא כל דהוא וע"ש בתוספות דמבררי דבריהם יותר:
בא"ד מכלי ועוד נ"ל כיון דהדין כו' כצ"ל. פי' דהק"ו לא הוה אלא מהזאה לא שייך למיפרך מכלי דשחיטה:
בא"ד וא"ת כו'. פי השתא דאמרינן כיון דהתם הוה הדין מהזאה לא שייך למיפרך מכלי דשחיטה לפיכך הקשה ליעבד הכא ק"ו ממקום ולא מכהן ולא יהיה שייך למיפרך מכלי דשחיטה:
בא"ד כדדרשינן בראשו כו' כצ"ל. ועיין לקמן דף ס"ה ע"א. אכן חסר כאן התירוץ על הקושיא. ולענ"ד יש ליישב כפשוטו דלא מצי למיעבד הק"ו הכי דהא מדאורייתא קבע לו מזבח בשחיטתו כדדרשינן מוזבחת עליו רק דרבנן גזרו שלא תרביץ גללים וכ"כ תוס' בהדיא דף נ"ח ע"א ד"ה ק"ק כו' נ"ל ומ"ו הב"ז נכנס בדוחק ליישב קושיא זו:
ד"ה אלא אין שוחט כו' מדרבי אחייא נפקא מדאיצטרך למעוטי כו' כצ"ל:
ד"ה קבלה נמי כו' ועוד עיכובא כו'. פי' אפילו את"ל דל"ל מקבל למצוה בעולה מדאיצטרך למעוטי שוחט כדכתבו תוספת בדיבור שלפני זה עכ"פ עיכובא גבי חטאת מנ"ל נ"ל:
בא"ד וי"ל כיון דאשכחן למצוה במקבל ה"ה לעכב וכי האי כו' כצ"ל נ"ל. ובזה שקטה מה שיש מתמיהים דעדיין קושיא ראשונה קיימא בעולה למצוה מנ"ל. ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך: