צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף מו.
רש"י ד"ה אמר עולא כו' גבי מעילה אמר קרא כו' ומסקנא תלתא מיעוטא חד למעוטי כו' ממעילה וחד למעוטי מטומאה הס"ד והד"א וכצ"ל:
ד"ה לר' דוסא כו' לכהן הדיוט לעבוד כהן כו' כצ"ל:
ד"ה למעוטי מנותר כו' כקדשים לכפר לכפרה נתתיו כקדשים כו' טומאה הוא למעוטי כו' הד"א וכצ"ל:
ד"ה שלשה כו' לדורותיכם וגו' והנפש כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה הוא לפני כפרה כו' משום עולה בדיל מיניה כו'. פי' ואין לחכמים לתקן שם מעילה. ועיין בתוספות דחולין דף קי"ז ע"א וביומא דף נ"ט ע"ב:
בא"ד אית ביה מעילה ופריך ולא הרי דם כו' כצ"ל:
ד"ה אין לך כו' דאין לך דבר שלא כו' כצ"ל:
בא"ד עד שעת מצותו תרומת הדשן משום דבמעילה פ"ב משמע דבאפר תפוח קודם ת"ה כ"ע מודה דמועלין בו עי"ש:
ד"ה ולא והרי ת"ה כו' ולכך מצוה לדשן ומ"מ אף לאחר כו' כצ"ל:
בא"ד וא"ת מוראה ונוצה ימעלו עד כו' כצ"ל:
בא"ד וי"ל שאני כו'. ועיין בתוס' דיומא שם דמתרצי בע"א:
ד"ה עגלה ערופה כו' י"ל דשם צריך כו'. פירוש ובפרה איצטרך לאסור אף מחיים כקדשים. ועיין בתוספות ע"ז דף כ"ט ע"ב:
ד"ה תרי מיעוטא כו' קשיא דבחד סגי. והנה תוס' במס' יומא דף ס' ע"א מתרצי תמיה זו ובמסכת פסחים דף כ"ז ע"א מתרצי בע"א עיי"ש והכל בדוחק ול"נ ליישב תמיה זו בע"א דרך פשוטה דמ"ד דס"ל דבכל מקום דאיכא שני כתובים הבאים כא' מלמדין יליף מהנך שני כתובים ת"ה ועגלה ערופה כיון דכתיבי בכל חד מיעוטא לאשמעינן דבעלמא דאיכא שני כתובים הבאים כא' ולא כתיבי בהו מיעוטא דמלמדין מהם ואי לא הוה כתיב אלא חד מיעוטא ה"א איפכא דתורה אתי לאשמעינן דמ"ה כתיב הכא שני כתובים כא' ולא ילפינן חד מאידך משום דבחד כתיב מיעוטא אבל בעלמא דאיכא שתי כתובים הבאים כאחד ולא כתיב בחד מינייהו מיעוטא והוה מצי למילף חד מאידך א"כ לכתוב חד אלא ע"כ דמ"ה כתיב שני כתובים לאשמעינן דאין מלמדין מהם מ"ה איצטרך תרי מיעוטא כנ"ל ברור ונכון:
ד"ה חד למעוטי כו' דמרבינן מאשר הם מקדישים כו'. אע"ג דאשר הם מקדישים בנותר נמי איירי כדמוקמינן לעיל בשני חילולים הכתוב מדבר ס"ד דמ"ה כתיב לשון רבים לאגמורי מיתה בטמא ששימש וכן הקשו תוספת לעיל דף ט"ו ע"ב ד"ה אלא כו' וכן בסנהדרין דף פ"ג ע"א עי"ש ולפי דברי תוספות דהכא מתורץ קושית התוס' ביומא דף ס' ע"א ד"ה חד למעוטי כו' עי"ש ועי"ש בחידושי מהרש"א: