צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף מה:
גמרא חוץ מן הדם כו' כתב הרמב"ם בפ' א' מה' פ"ה כל דם קדשים אינו מקבל טומאה כלל שנאמר בדם על הארץ וגו' וכתב הכ"מ וק"ל מדתנן בפרק כ"צ דף פ' הציץ מרצה על הדם משמע מדאורייתא טמא הדם מדקתני הציץ מרצה וצ"ע עכ"ל. והקשה בעל המחבר לח"מ אינו מבין מ"ש הכ"מ ותימא מאי אולמא האי מתניתין מברייתא פ"ק דפסחים די"ו ע"ב על מה הציץ מרצה על הדם וכו' ואפ"ה משני התם מדרבנן קבלו טומאה א"כ גם מתניתין הנ"ל מתפרשת כן והוא ברור ע"כ וכן הקשה מ"ו הב"ז. ותמיה לי על שני מאורות הגדולים שלא יבינו דברי הכ"מ דפריך שפיר ממתני' דוקא בשלמא בברייתא אע"ג דמדאורייתא הדם טהור כיון דמדרבנן הדם טמא אהני הציץ דמרצה להיות בשר הקרבן נאכל לכהנים אבל במתני' דקאי שנטמא דם הפסח והציץ מרצה לפטור מפסח שני וכ"כ רש"י ותוספות בהדיא ואי מדאורייתא הדם אינו מקבל טומאה ופסח כשר הוא לא מצי רבנן למימר ליה זיל אייתי חולין לעזרה ולעשות פסח שני ואם כן הציץ ל"ל לרצויה לפטור מפסח שני אלא ע"כ מדאורייתא הדם טמא ומ"ה צריכה הציץ לרצות לפטור מפסח שני כנ"ל ברור כוונת הכ"מ ומ"ה דייק בלישנא מדקתני הציץ מרצה:
שם שכן הותר ציץ כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה במזיד לא הורצה כו' ולהביא חולין לעזרה כו' כצ"ל:
בא"ד והכי א"ל ר' יוסי ב"ח במסכת יבמות הס"ד וכצ"ל:
ד"ה כמאן הא דקתני כו' כצ"ל:
ד"ה חוץ מן הדם כו' בגמרא הס"ד:
ד"ה ה"ג נימא ר"ש כו'. ועיין בתוס' סוף מנחות:
בא"ד הדם ונימא הס"ד וכצ"ל:
ד"ה שהוא בקבוע האוכל פיגול בשוגג שהוא בקבוע חטאתו כו' כצ"ל. וכ"ה בס"י ובד"ח נדפס נ"א:
ד"ה ובידיעה אחת כו' בתחלה שאכל בשוגג כו' כצ"ל:
ד"ה שכן גזל סימן נותר וטומאה כו' כצ"ל:
בא"ד חילול ופיגול לא נאמר בו חילול הס"ד וכצ"ל:
ד"ה שכן הותר מכללן כטומאה כו' עלייהו כטומאה כו' כצ"ל:
בא"ד במקריבו הס"ד:
תוס' ד"ה אבל העצים כו' עד שיתוך הבשר ומ"מ קשה שפיגול כו'. פי' בשלמא נותר וטמא משכחת ליה לאחר שניתך הבשר נעשה נותר או טמא דהשתא אין מועלין בהם ולא הוה איסור חל על איסור וחייבים עליהם משום נותר וטמא אבל פיגול ע"כ אתי למעוטיה מפיגול קודם שמשלה בו האור דלאחר שמשלה בו האור לא צריך למעוטינה דפקע פיגולו מיניה וקודם שמשלה בו האור מועלין בו והוה איסור חל על איסור ולא צריך למעטינה נ"ל:
ד"ה תלמוד לומר כו' פיגול היינו כיון דשייך טומאה בעופות ומנחות הדר אתי כו' כצ"ל. עיין לעיל דף מ"ד ע"א:
בא"ד ופרט וכלל הס"ד:
ד"ה יש לו מתירין כו' ובסמוך אפרש הס"ד וכצ"ל:
ד"ה שכן גזל פרש"י למ"ד דגזל היינו כו' כצ"ל:
בא"ד ופר"ח [צאן קדשים: למ"ד] דגזל היינו כולו כו' כצ"ל. פי' לשון כל נ"ל: