אור ברסלב

צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור

דף מד:

דף מד.

גמרא אמר רבי יוסף הילכתא למשיחא כו' כצ"ל. ועיין בסנהדרין דף נ"א ע"ב ובתוספת שם ובתוספות דיומא דף י"ג ע"א ד"ה הלכה כר"י כו':

רש"י ד"ה ס"ד כו' כלומר האי דאיצטרך כל כו' כצ"ל:

בא"ד ולא נפקא כו' כצ"ל:

ד"ה לרבות אשם כו' יפלו ואתי לרבות כו' כצ"ל והד"א:

ד"ה אשר ישיבו כו' הכיפורים הוי אומר אשם זה כו' כצ"ל:

ד"ה לך הוא ולבניך כו' ואגזל לחודי' קאי כו'. יש מקשים דדברי רש"י סותרים אהדדי דבמנחות דף ע"ג ע"א פרש"י בהדיא דקאי על כל הני דמתרבי מהאי והניח קושיא זו בצ"ע ול"נ ליישב דהכא פי' רש"י ע"פ האמת דלא קאי אלא על גזל לחודי' כדמסקינן במסכת קידושין דף נ"ג ע"א דנמנו וגמרו המקדש בחלקו בין קדשי קדשים בין ק"ק לא קידש אבל בסוגיא דהתם במס' מנחות מוכח דרבינא כרבי יהודא ס"ל דאמר מקודשת דהתם בתחלת הסוגיא קבעי מנחת העומר ומנחת קנאות דשירי כהנים מנ"ל ולא ילפינן מוזאת תורת המנחה וגו' והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו משום דמנחת שעורים ממנחת חיטים לא ילפינן משום דשעורים הוא מאכל בהמה ולא מאכל אדם וכ"כ תוס' שם ועלה קאמר רבינא דאתיא מדתני לוי כו' לכל מנחתם לרבות מנחת העומר ומנחת קנאות ואי כרבי יוסי ס"ל דאמר התם דהמקדש בחלקו אינו מקודשת ולך הוא קאי על גזל הגר לחודיה והאי דכתיב בתרא בקדש הקדשים תאכלנו אשארא קאי דהוו מידי דאכילה כמו שפרש"י הכא א"כ קפדה תורה דוקא לענין אכילה הדרא קושיא לדוכתא היכא ילפינן מהאי קרא מנחת עומר ומנחת קנאות דבאים מן השעורים ולאו מאכל אדם הוא אלא ע"כ כר' יהודא ס"ל דאמר מקודשת מ"ה פרש"י דקאי על כל הני דמתרבי דשלו תהא אפילו לקדש בו את האשה ולאו דוקא לענין אכילה ושפיר ילפינן מנחת עומר ומנחת קנאות דראוים נמי לקדש בהם האשה אע"ג דתוספת כתבו התם בדף ע"ב ע"ב ד"ה חיטין כו' דרש"י לא ס"ל הך סברא עיי"ש המעיין שם בדברי רש"י יראה שאינו מוכח מרש"י לפי הגירסא שלפנינו ברש"י כנ"ל ברור ונכון ודוק. ומ"ו הב"ז הקשה נמי קושיא זו:

ד"ה להזות דמו כו' מזבח שלפנים הס"ד:

ד"ה הריני מזה כו' זריקתן המפגל הס"ד וכצ"ל:

ד"ה כאשר יורם כו' אמוריו וכי מה למדנו כו' וכצ"ל:

בא"ד בעבודת חוץ על אכילת חוץ הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה הד"א מן האש כו' תימא כו'. עיין במנחות מה שכתבתי ישוב נכון על קושיא מה שיש מקשים וגם מ"ו הב"ז על תוס' והניח בצ"ע:

ד"ה זה גזל הגר כו' ובקונטרס לא גרס ליה כו'. ותוספות מנחות שם הקשו על פרש"י דלפרש"י מאי פריך אשם מצורע בהדיא כתיב ע"ש ולפי פרש"י דהכא לא קשיא מידי הא דפריך אשם מצורע בהדיא כתיב עיקר קושיא כל ל"ל דאשמם נמי משמע כל האשמות אפילו אשם נזיר ואשם מצורע. אבל הא קשיא לי למה לא פרש"י דמ"ה לא גרסינן ליה דאע"ג דכתיב בהדיא איצטריך הכא לרבות דשלו יהא אפילו לקדש בו האשה דגבי גזל הגר כתיב לה' לכהן דמשמע דקנאו השם ונתנו לכהן ומשולחן גבוה קא זכי ואינו יכול לקדש בו האשה כדאמרינן מסכת ב"ק דף ק"ט ע"ב וכפרש"י במסכת מנחות דמ"ה מ"ה איצטרך הכי לרבות דשלו יהא אפילו לקדש בו האשה וצ"ע:

ד"ה ואפילו לקדש כו' קא זכו ואי אפשר כו' כצ"ל:

בא"ד ויש תימא לה' בגזל הגר למה לי דלגבי גזל הגר מאי כו' כצ"ל: פירש כיון דהוי שלו אפילו לקדש בו האשה:

ד"ה בדבר הנעשה כו' דיקא נמי כו' כצ"ל:

ד"ה וכי מה כו' ושתי הכליות לפר העלם דבר של צבור ומקרא אחרינא כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

צאן קדשים על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה