צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף לו:
רש"י ד"ה אמר רבא כו' מחשבת הינוח הוי כו'. פי' אע"ג דאין המחשבה קמייתא מועלת לענין פיגול מ"מ כמחשבת הינוח דמי:
בא"ד למעיקרא איפסיל ליה כו' כצ"ל:
בא"ד או בפיגול או בשתיקה כו' כצ"ל:
ד"ה התם כו' פיגול הס"ד:
ד"ה למחר פסול כו' דזריקה דלא שרי' בשר באכילה כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה שיאכלוהו טמאים לא דמי לאכילת כלבים כו'. פירש אליבא דמסקנא כאן דלא הוה פיגול:
ד"ה בשר פסח כו' וצריך לדקדק כו'. ובהקומץ הקשה ג"כ קושיא זו ומשני דשקולים הם וכאן הניחו בצ"ע אפשר ליישב כיון דמסיק הכא טעמא דמרבינן אימורי ק"ק משום דחזו לגבוה קודם שנטמאו וטעם זה לא שייך (כלל) [צאן קדשים: בלן] ויוצא ע"כ לאו שקולים הם:
הדרן עלך כל הפסולין
פרק רביעי
רש"י ד"ה לפיכך הואיל כו' שלא ניתר בראשונות כו' כצ"ל:
ד"ה ישפך כו' משמע מדלא כתיב סביב דילפינן מיניה כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה מניין כו' כיון דמכשרי אף בחטאת ויליף לקמן מוכפר אע"פ כו' כצ"ל:
בא"ד והוה אמינא שעשאן הכתוב כמתנה אחת ולא כיפר כו' כצ"ל:
בא"ד אלמא דב"ה נמי דרשי ליה (כל) [צאן קדשים: כו']. פי' השתא [לוח תיקונים מהדורה משנית: קשה] להנך תנאי דמפקע ליה להאי לדם זבחיך ישפך לדרשא אחרינא א"כ לב"ה שאר קרבנות וחטאת מנ"ל דאם נתנן במתנה אחת כיפר:
בא"ד ומיהו יש לדחות דשאר זבחים ידע מדלא שנה כו' כצ"ל. פי' הנך תנאי ס"ל דהא דפשיט לן בדמים האמורים למטה שבמתנה א' כיפר משום דלא שנה בהן לעכב ולאו מדם זבחיך ישפך דאיצטרך לדרשא אחרינא:
בא"ד אלא פשיטא לי דנגמור חטאת כו' כצ"ל:
בא"ד ומהאי טעמא כו'. פי' כיון דלא שנה לעכב א"כ היה להקשות בשאר קרבנות והיה כשרה בולא כלום: