צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף לה:
גמרא וביצי תורין כולן לא כו' כצ"ל:
שם דקתני סיפא כולן לא מפגלין כו' כצ"ל:
שם כאן מחמת הזבח כו'. והא דמשני על ברייתא דלעיל דתני שליל ושליא וחלב המוקדשים וביצי תורין לא מפגלין את הזבח ולא מתפגלין מחמת עצמן פירושו דמתפגלים מחמת הזבח לא איירי הך תנא ולא בא לאשמעינן אלא דאין מפגלים את הזבח ולא כו' אבל מחמת הזבח יש חילוק דשליל ושליא מתפגלים מחמת הזבח וחלב המוקדשים וביצי תורין אפילו מחמת הזבח אינן מתפגלים:
רש"י ד"ה אימורים כו' שהוא גופא של זבח כו' כצ"ל:
ד"ה בטבול יום כו' כהן הס"ד:
ד"ה מאי לאו כו' דחישב אבשר עצמו כו' כצ"ל:
בא"ד אלעזר הס"ד וכצ"ל:
ד"ה לא לינת אימורים הא דקתני דפסלה כו' כצ"ל:
ד"ה הכי גרסינן כו' מפגל את הזבח כו' כצ"ל:
ד"ה מאי לאו כו' או להקטיר מקצת אימורים חוץ לזמנו לא נתפגלו כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:
ד"ה וליטעמך כו' הא הני תרתי כו' כצ"ל:
ד"ה לא פיגל כו' הזבח הס"ד:
ד"ה מכשיר כו' ירדו הס"ד:
ד"ה ומודה ר"ע וכו' זכר הוא הס"ד:
תוס' ד"ה הא שליל כו' דמשמע הכא דאשליל כו' כצ"ל:
ד"ה אלא בדוקין כו' בחנם פירש דבהדיא דריש לה כו'. ולענ"ד נראה דרש"י פירש הכי אפילו למ"ד בחולין דף כ"ב ע"ב דמן התורים ומן בני היונה אתי למעוטי תחלת הציהוב שבזה ובזה פסולים ולא למעוטי נרבע ונעבד וא"כ לר"ע דאית ליה נרבע בעופות כדמוכח לקמן דף פ"ה ע"ב ע"כ מנ"ל כדהקשו תוספת לקמן אלא ע"כ יליף מדכתיב מן העוף ולא כל העוף ומ"ה מפרש רש"י דמחוסר אבר פסול משום הקריבהו נא לפחתך נ"ל וברור הוא. ועיין שם במסכת חולין דף כ"ג ע"א בתוספת ד"ה תמות כו' מה שהקשו שם: