צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף לב.
גמרא ששחטו דיעבד אין כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה יחזור הכשר כו' ובפרק ראשון שנינו כו' כצ"ל. פי' למ"ד הולכה שלא ברגל לאו שמה הולכה הגירס' יחזור לכשר:
ד"ה נתנו פסולים כו' היסוד יחזור הכשר כו' כצ"ל:
ד"ה וכי מאין כו' כהונה והלא לא נאמר בה כהן הס"ד והד"א:
ד"ה והקריבו כו' בזר הס"ד:
ד"ה ומה סמיכה כו' לקמיה הס"ד:
תוס' ד"ה ת"ל והקריבו כו' וי"ל דאי לאו דרשא דהכא כו' אבל ר"ש אע"ג דס"ל התם וי"ו מוסיף על ענין ראשון ולפ"ז איכא למשמע מוהקריבו איפכא דאפילו שחיטה פסולה בזר כדאמרינן התם ואיכא נמי הך דרשה דתשמרו את כהונתכם אפ"ה י"ל דלא ממעטינן שחיטה ויליף מהיקישא או אפשר לומר דסמך על מאי דמסקינא התם מדגלי רחמנא ביום הכיפורים גבי פרו של אהרן כו' עי"ש. אבל תמיה על מעיקרא דדינא דסוגיא דהכא איתא נמי במסכת יומא דף כ"ז ע"א דס"ד דשחיטה פסולה בזר מדכתיב תשמרו את כהונתכם וגו' הא ברייתא ערוכה שם דף כ"ד ע"א דממעטינן שאר עבודות דאין הזר חייב מיתה עליהם מדכתיב בהאי קרא ועבדתם דרשינן עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה לפ"ז היאך ס"ל דילפינן מהאי קרא דבעינן אפילו בשחיטה כהן כמו דממעטינן לענין מיתה ממעט נמי שחיטה מהאי קרא דלא בעינן כהן וצ"ע ליישב:
ד"ה מאי שנא סמיכה כו' והקשה הרב רבי יעקב דאורלינש דבפ"ב כו'. וקושיא זו אינה מובנת לי דכמו שמיישבי תוספת סוגיא דלקמן לפרש"י כמ"ד ביאה במקצת לאו שמה ביאה מיושב נמי פרש"י דהוכרח לפ' הכי בהמקשן דפריך מ"ש דע"כ ס"ל כמ"ד דלאו שמה ביאה ואינו מן הצורך לפנים למעיין בה וק"ל:
בא"ד והתם פי' בקונטרס דהיינו קרא כו'. יש מקשין דאין זה כפרש"י בספרים שלנו אלא מבואר שם להדיא דמקרא דלרצונו לפני ה' וסמך וגו' דריש פ' ויקרא דריש כן וכפרש"י להדיא בחומש ע"כ. ול"נ דרש"י מביא לקמן פסוק וסמך את ידו וגו' ובקרא דלרצונו וגו' כתב וסמך ידו ולא כתיב את ידו ובפר כ"מ כתיב וסמך את ידו מ"ה כתבו תוס' דהיינו קרא דכתיב בפר כ"מ. ואפשר דלקמן טעות המדפיס הוא כיון דרש"י בחומש ג"כ דריש מהאי קרא דלרצונו אבל מוטב להצדיק דברי תוס' נ"ל. ומ"ו הב"ז הקשה ג"כ קושיא זו: