צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף לא:
גמרא חישב לאכל כזית ביתר מכדי א"פ מהו כו'. ולא דמי לבעיא דלעיל דאם חישב לאכל בשני בני אדם דפשטיה דהוי פיגול דאזלינן בתר מחשבתו בשלמא התם הוי אכילה באדם אחד מ"ה אזלינן בתר מחשבתו ומפגל אבל הכא אפילו באדם אחד לא הויא אכילה ומבעיא ליה אי מדמינן לאכילת גבוה או לאו:
שם לאכל כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כו' כצ"ל:
שם הא כחצי זית למחר וכחצי זית למחר פיגול כו' כצ"ל. ובד"ח עירבב הגירסא:
רש"י ד"ה ביותר מכדי א"פ כו' שבתורה קיימא לן כו' כצ"ל:
ד"ה ה"ג לאכול ולאכול דומיא דלהקטיר מצטרף כו'. והא דלא ניחא לרש"י כגירס' שלפנינו ודייק טעמא שאין אכילה והקטרה מצטרפים משום דהאי אכילה והאי הקטרה הא אי חשיבא הקטרה לאכילה מצטרפים אע"ג דהוי ביתר מכדי א"פ וכ"כ תוס'. וגם לעיל יש לדקדק למה לא ניחא למיפשט כגירסא זו ואפשר לומר דמ"ה לא ניחא לרש"י גירסא זו כיון דמסקינן לקמן אליבא דאביי דהיא גופא אתי לאשמעינן ולאו אדיוקא דאע"ג דהאי כי אורחיה מחשיב והאי כי אורחיה מחשיב אפ"ה אינו מצטרף לפ"ז ליכא למידק הא אי חשיבא הקטרה כאכילה מצטרף דהא כ"ש הוא דעל הקטרה לאו אורחיה לחשוב בלשון אכילה וכי מחשיב לאו כי אורחיה מחשיב פשיטא דאינו מצטרף מ"ה גורס רש"י הא ולאכול ולאכול דומיא דלאכול ולהקטיר דהיינו לב' ב"א או ביותר מכדי א"פ מצטרף דמחשב על אכילת ב"א דאורחיה לאכול כנ"ל ברור ונכון כונת רש"י:
בא"ד ודכוותא דיקא לאכול כו' כצ"ל:
ד"ה הא מני כו' מצטרפין ר' אליעזר היא הד"א והס"ד:
ד"ה לאכול דבר שאין דרכו לאכול דהיינו אימורין וחושב כו' כצ"ל:
ד"ה אלא אימא כו' אין מצטרפין לפסול הא לאכול ולאכול דבר שדרכו לאכול מצטרפין לפגל ואע"ג כו' כצ"ל:
ד"ה ומאי קמ"ל כו' דומיא דלהקטיר מאי קמשמע לן מצטרפת מרישא שמע מינה הס"ד והד"א וכצ"ל:
ד"ה ואי לאכול כו' לאו אדיוקא כו' כצ"ל:
ד"ה מדיוקא דרישא כו' הוא דהוי מחשבה כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה ביתר מכדי א"פ כו' וי"ל דדילמא בלהקטיר כו' והא דפריך לקמן מרישא ש"מ כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר פסול כו'. ואף על גב דמרישא ליכא למשמע דדלמא בהקטרה מ"מ לענין צירוף פריך שפיר דמ"ש הקטרה מאכילה וק"ל:
ד"ה הא לאכול ולאכול כו' וא"ת דילמא לעולם כו'. פי' דמיבעי ליה תרתי שני ב"א ואדם אחד ביתר מכדי א"פ ובעי למיפשט תרווייהו מדיוקא חדא דילמא זיל הכא קמדחי ליה וזיל הכי קמדחי ליה ומנ"ל למיפשט תרווייהו:
בא"ד הוה מצטרף אע"ג דהוה כו' כצ"ל. פי' ולאו מדיוקא בעי למישפט הנך תרתי איבעיא אלא מגופא דמתני':
ד"ה ומאי קמ"ל כו' תימא טובא קמ"ל כו'. זה התימא אזל לפי שיטתן דכתבו לעיל בד"ה ביתר מכדי כו' דמרישא ליכא למשמע מיניה דדילמא בלהקטיר מיירי אבל לענ"ד לאו תמיה היא דאפשר לפרש דהמקשן סבר דמרישא איכא למישמע מיניה שני ב"א ויתר מכדי א"פ דהוי דומיא דכחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר ובלהקטיר ליכא לאוקמא כיון דקתני רישא לאכל כזית בחוץ כמו שכתבו תוס' לעיל ומשום הכא פריך שפיר מאי קמשמע לן דמרישא שמעינן נ"ל וברור הוא:
הדרן עלך כל הזבחים שקבלו דמן
פרק שלישי
תוס' ד"ה שהשחיטה כשירה כו' אפילו לכתחלה מדשני דתנן כו' כצ"ל. אבל תמיה לי לפ"ז דלא נקט דיעבד רק משום טמא ובאידך אפילו לכתחלה כשרים ה"ל למיתני הכל פסולין שוחטין ושחיטתן כשרה בזרים בנשים ובעבדים ובטמאים כו' והוה משמע הכל פסולין שוחטין היינו אפילו לכתחלה ושחיטתן כשירה דיעבד קאי אטמא דלכתחלה לא ישחוט כדקתני במס' חולין דף ב' ודייק הכי בשלמא להלכות א"י דנשים ועבדים נמי לכתחלה לא ישחטו ונקט דיעבד משום הנך תלתא שפיר למיתני הכי כל הפסולים ששחטו כו' כיון דעיקר פסולים דנקט במתניתין לכתחלה לא ישחטו חוץ מזרים אבל השתא דעיקר פסולים דנקט במתני' שוחטים אפילו לכתחלה חוץ מטמא הל"ל למיתני כדתני' במתני' דחולין ואתי למעוטי התם נמי טמא דוקא דיעבד וצ"ע:
ד"ה ובטמאים מפרש כו' ואפילו אי לוקי להאי סוגיא בטמא כו' כצ"ל:
בא"ד דסמיך למחנה שכינה ואמרינן כו' כצ"ל:
בא"ד וחצי' בחול ועוד בסוטה פרק היה נוטל קתני והם אומרים כו' כצ"ל:
בא"ד ואי מדרבנן אסור מאי קושיא כו'. פי' דלמא הא דקאמר הוציא היינו מדרבנן אלא ע"כ דמותר אפי' מדרבנן:
בא"ד אע"פ שסמוכים ממש למחנה שכינה כו' כצ"ל. פי' שאר מקומות סמוכים יותר למחנה שכינה מעזרת נשים אפ"ה החמירו בעזרת נשים יותר:
בא"ד שער האיתן המשמש כו'. פי' אבל בשאר לשכות כגון בית המוקד לא גזרו ומ"ה לא היה צריך סכין ארוכה כ"כ בשאר לשכות:
בא"ד אף חוץ לחיל ולהר הבית כו' כצ"ל: פי' ומשום דנדה אסורה אף בהר הבית:
בא"ד בצידי העזרה דשחיטתן בצפון כו' כצ"ל:
בא"ד מ"מ למ"ד מרחק צפון היאך שחיט בסכין ארוכה עשרים ושתים אמה אין לחוש בכך דשחיטה כשירה בדיעבד קאמר ושמא יגעו בבשר כו' כצ"ל. פי' וקאי אדלעיל דבקדשי קדשים לא אפשר ליה אפילו לפי' ר"ת מ"ה כתבו דאין לחוש כיון דשחיטה כשירה בדיעבד קאמר ושמא יגעו נקט משום ק"ק דבקדשי קדשים לא שייך שמא יגעו כיון שהיה רחוק ממנו ך"ב אמה נ"ל. וגירסא שלפנינו הוא גירסת מ"ו הב"ז ואינו מן הצורך כאשר כתבתי:
בא"ד וה"ר אפריס מפרש כו'. פי' ומיירי שנטמא כשהיה בגגות ועליות. ובזה שקטה קושי' מ"ו הב"ז: