צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף לא.
גמרא לישנא אחרינא כו'. והכי פירושא ללישנא אחרינא דאי אמר ליה בניחותא אישמע מיניה דהך הוא דהוי כללא אבל כזית וכזית נמי פרטא כמו כזית כזית דאי ס"ל בכזית וכזית נמי כללא כמו כזית למחר בחוץ הוי מהדר ליה בריתחא מאי תבעי לך על כזית למחר בחוץ ע"כ כללא הוי דאי פרטא א"כ כזית כזית מיבעי' והוי ליה לאשמעינן רבותא טפי דאפי' בכזית למחר בחוץ נמי פרטא אלא מדלא אתנייא לדידיה אלא חדא כזית כזית משמע דוקא כזית כזית הוי פרטא ולא כזית וכזית ומכ"ש כזית למחר בחוץ ומאי תיבעי לך ומדלא מהדר ליה בריתחא אלא בניחותא אישמע מיניה דלא מהדר ליה אלא על כזית למחר בחוץ דהוי כללא אבל כזית כזית וה"ה כזית וכזית נמי פרטא הוי כנלע"ד וקשה לשבש כל הספרים ומ"ו הב"ז מוחק זה:
רש"י ד"ה מאי תיבעי לך השתא כזית וכזית כו' אלא כזית כזית לפרט כו' כצ"ל:
ד"ה לישנא אחרינא גרסינן הס"ד וכצ"ל ומ"ו הב"ז גורס לא גרסינן ועיין מה שכתבתי בפנים:
ד"ה ויקץ כישן כו' ליעור משנתו ומביטולו שהיה מצטרף עם חוץ למקומו לפסול ולא לפגל חוזר כו' כצ"ל:
ד"ה אבל הכא כו' הילכך כי הדר אתי חצי זית דזמן לא פקע שם פסול ולמיחל כו' כצ"ל:
ד"ה והא אנן תנן כו' לא מיצטרפה עם מחשבת אכילת אדם כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה ויקץ כישן כו' מצא מין את כו'. פי' כמו בשאר איסורים משום דאין בה ממשות רק מחשבה בעלמא:
ד"ה עירוב מחשבות כו' מניח הפיגול כו'. פירש כיון דמעיקרא לא הי' כשיעור פיגול ולא היה נקרא שם פיגול כ"א שם פסול:
ד"ה הא חזר ועירבן כו' תימא מה ענין זה אצל זה כו'. פי' בשלמא הכא גבי קרבן שהיה כשר וע"י שם פיגול ושם פסול נפסל הקרבן ועשה שם פיגול פעולת כמו שם פסול היאך יהיה חוזר לשם פיגול שכבר נתבטל משם פיגול לשם פסול אבל התם לא נתבטל שם ראשון מיניה דעדיין לא עשה פעולתו הילכך כשיצטרף עמו חצי ביצה ראשון למה לא יהא ראשון דעדיין שמו עליו נ"ל:
ד"ה נפלו שניהם כו' למ"ד יש נוגע וחוזר ונוגע הס"ד וכצ"ל. פירוש למ"ד במסכת חולין דף קכ"ד ע"ב דשני נגיעות מצטרפות אם נגע בשני חצאי זיתים זא"ז מצטרפות לטמא במגע ה"ה הכא עשאוה שניהם אע"פ שכל אחד בפני עצמו אין לו שיעור:
ד"ה אמר רב המנונא כו' שהיה בו כביצה כו'. פירוש דלא כפרש"י שפי' שלא היה רק חצי ביצה כשנטמא באב הטומאה וגם כשנטמא בולד הטומאה ג"כ לא היה רק חצי ביצה דאוכלים מקבלים טומאה אפי' בכ"ש ומביא ראיה מת"כ אבל תוס' ס"ל דאוכלים אינן מקבלים טומאה בכ"ש רק בכביצה דוקא ומה שמביא רש"י ראיה מת"כ אסמכתא בעלמא הוא וכ"כ תוס' במס' שבת דף צ"א ע"א ד"ה אי לענין כו' עי"ש:
בא"ד משום דאין להפרד ממנו כדפירש ר"ת ולפי שפרשתי לא צריכא כו' כצ"ל. פי' כדפירש ר"ת לעיל גבי פיגול כיון דליכא שיעור מן הפסול אין מניח לו לפיגול להפרד מעליו ה"נ גבי טומאה:
ד"ה חישב שיאכלוהו כו' וצריך לפרש טעם כו' ואפשר לחלק בשלמא טמאים כיון דטמאים אסורים לאכל הבשר א"כ לגבי דידהו לאו שמיה אכילה אבל גבי כלבים אע"ג דאנן לא מאכילינן בשר קדשים לכלבים עכ"פ אם מאכילים אותו לגבי דידהו שמיה אכילה כיון דאשכחי' דאכילת בשר נמי ראוי לכלבים נ"ל. ועיין בתוס' לקמן דף ל"ו ע"ב דמחלקו בע"א:
ד"ה שאין אכילה כו' הא דבר שאין דרכו להקטיר לא כו'. פי' אע"ג דדרכו להקטיר עליו אימורים אפ"ה כיון שאין דרכו להקטיר בשר לא שמה אכילה ה"ה כשחישב שתאכלהו אש דהדיוט בשר קדש אע"ג דמצינו בי' אכילה בבשר דהדיוט כיון שאין דרכו לאכל בשר קדשים לא שמה אכילה: