צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף כח:
גמרא אדרבה חוץ למקומו ה"ל לאוקמי בכרת כו'. פי' דילמא ואוכליו עונו ישא קאי אחוץ למקומו דבכרת וממנו דכתיב בקרא אריכא אתי לאשמעינן דלא איירי אלא בחדא דהיינו בחוץ לזמנו וגמרי' חוץ לזמנו בג"ש עון עון מחוץ למקומו ואי לאו ממנו דקרא אריכא הוה מוקמינן קרא אריכא אתרוייהו אחוץ לזמנו וחוץ למקומו ואוכליו עונו ישא הוה מוקמינן אנותר דבכרת והוי גמרי' חוץ לזמנו וחוץ למקומו בג"ש מנותר מ"ה איצטרך ממנו למימר דלא קאי אלא על חדא נ"ל:
שם משום דדמי ליה סמיכ' וקא כו' כצ"ל. אין להקשות דאם אריכא בחוץ למקומו איירי א"כ מנ"ל דבכרת ואי משום ג"ש דעון עון מנותר דלמא ילפינן ג"ש מטומאה דבלאו הכי הא לא דמי לנותר דא"כ ג"ש ל"ל דהא בלא"ה מסתברא דחוץ למקומו לא בכרת דהא אפילו חוץ לזמנו דדמי לנותר ממעט קרא מכרת כ"ש חוץ למקומו אלא ע"כ הג"ש אתי למילף מנותר דבכרת וק"ל:
רש"י ד"ה במקדש כו' דלעיל דבכל חד מינייהו כו' כצ"ל. ואין לדקדק דהשתא לפי האמת נילף חוץ למקומו דבכרת מחוץ לזמנו בג"ש דשלישי שלישי דבטומאה לא כתיב משום דא"ל מאי חזית דילפת שלישי שלישי מחוץ לזמנו נילף עון עון מטומאה:
ד"ה איפוך כו' נשיאות עון ושלישי כו' כצ"ל:
ד"ה לא ירצה המקריב לא ירצה משמע אזריקה קאי לא תהא כו' כצ"ל:
ד"ה אותו בזבח כו' דאתא לומר לך כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה מיסתברא נותר כו' כי גמרת חוץ לזמנו מיניה כו' כצ"ל:
בא"ד ליכא לתרוצי כו' כצ"ל:
בא"ד כדי שלא נלמד מטומאה כו'. פי' דלמא קאי בחוץ למקומו דבכרת וחוץ לזמנו באמת ילפינן בג"ש דבלאו ולא בכרת מטומאה:
בא"ד אבל הזמן והנותר והטמא כו' כצ"ל:
בא"ד חוץ לזמנו מחוץ למקומו כלפי טומאה כו' כצ"ל:
בא"ד טהור קרב כו' כצ"ל:
בא"ד אין זה קרוי הותר מכללו כו'. פי' דבבמה מצותו בכך:
בא"ד ופריך אדרבא חוץ למקומו דמי ליה במקדש כו'. פי' השתא ליכא למיפרך בלא דומיא דמקדש כו' כקושית התוספת לעיל משום דהנך נפישיה בדומיא דמקדש הוי ד' אבל אידך ליכא אלא ג' הותר ציץ קרב אבל טהור ליתא דכלפי טומאה שייך לומר טהור והשתא לא קאי הך סוגיא משום שלא נלמוד מטומאה:
בא"ד דפסול בתרומה מחיל עבודה כו'. פי' דלעיל דף י"ז ע"א אמרינן מ"ה לא מוקמינן האי קרא דקדושים יהיו וגו' לקרחה ולמשחית פאת זקן משום דהאי קרא לג"ש מתרומה אתי ולא מפרש במאי קאי לא תתניהו ענין אלא דדמי לתרומה דפסיל בתרומה מחיל עבודה דהיינו ט"י ה"ה הכא נמי כיון דג"ש זו ניתנה בסיני מוקמינן למאי דדמי ליה עיין לעיל:
בא"ד פורחת ממנו ויוצא מגופו יצאתה כו' כצ"ל. פי' ע"י טבילה ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:
ד"ה ואיפוך אנא תימא והא כתיב בקרא שלישי והא דמוקמינן ליה כו' כצ"ל. פי' כיון דבקרא אריכא כתיב שלישי ליכא לאוקמי בחוץ למקומו אע"ג דבקראי זוטי נמי כתיב שלישי ומוקמינן ליה בחוץ למקומו דהתם מוקמי באא"ע אבל קרא אריכא היינו קרא קמא ליכא לאוקמי באא"ע:
בא"ד דסבר המקשה אין מוקדם כו'. פי' דהמקשה סובר אין מוקדם ומאוחר בתורה וכאלו קרא זוטי כתיב קודם קרא אריכא ופריך איפוך אנא נוקמי קרא אריכא בחוץ למקומו באא"ע דכבר נאמר חוץ לזמנו בקרא זוטי אבל זה דוחק. ואפשר ליישב דרך פשוטה דפריך נוקמא שלישי למקום שיהא משולש כדלקמן ולא בכלל ופרט: