אור ברסלב

צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור

דף כח.

דף כז:

גמרא (ד"ה) [ר"ה] אמר עור האליה לאו כאליה דמי כו'. פי' לענין פיגול ס"ל דלאו כאליה דמי אע"ג דלענין טומאה תנן ואלו שעורותיהן כבשרן שאני לענין טומאה דרכיך כדמשני לקמן אבל לענין פיגול ס"ל כיון דכתיב ביה למשחה לגדולה כו' ור"ת ס"ל אף לענין פיגול אשמעינן דכאליה דמי כמו לענין טומאה ואיצטרך לאשמעינן:

שם שלישי זה חוץ לזמנו פיגול זה חוץ למקומו כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה כאליה דמי כו' כי היכא דלענין אכילה כו'. פי' דדייק ממתני' גופא דקתני דאם חישב לאכל מעור בחוץ כו' הוה מחשבה ע"כ חשיב אכילת אדם דאל"כ הוה כחישב לאכל דבר שאין דרכו לאכל דלא מהני מחשבה לפגל ומדחשיב אכילה לאדם לענין הקטרה נמי כשר וא"כ חשיב מאכילת מזבח לאדם:

ד"ה מאי קמ"ל כו' להקטירו אלא לר"א כו' הד"א:

ד"ה מצטרף לטמא כו' כצ"ל:

ד"ה להביא עור כו' יש לך להביא עור אצל קדשים מכל המנויים שם הס"ד וכצ"ל. פי' דמביא עור בית הבושת בחטאת ובשלמים והאי תנא בעולה קאי ועיין ברש"י בחולין דף ל"ו ע"א ד"ה להביא כו':

ד"ה שלישי אם כו' שלמים הוא הס"ד:

ד"ה פגול דכתיב כו' דדמי לחוץ לזמנו כו' דחוץ למחיצה דמי לחוץ לזמן הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ממנו משמע דלא קאי אעונה תשא כו' כצ"ל:

ד"ה הוא עדיף כו' עליה הס"ד:

תוס' ד"ה אמר שמואל כו' דלר"א הוי בכרת כו'. פי' בחוץ לזמנו וס"ל דפסולה מדאורייתא והא דתני התם ר"א פוסל ולא תני ר"א מפגל משום דהתם איירי נמי בחוץ למקומו וכ"כ תוספת התם דף י"ז ע"ב בד"ה אמר ליה כו':

בא"ד רישא וסיפא כר"א כו'. פי' אלא מוקי רישא ר"מ ומציעתא וסיפא כרבנן כדמוקים אביי לקמן:

בא"ד אפילו אליה נמי ואי לאשמעינן עור האליה כבשר תנינא כו'. פי' דע"כ שמואל מדלא מוקי כר"ח ובאליה של גדי משום האי קושיא תנינא ולית ליה האי צריכא דר"ח כדאמרינן לקמן אליבא דר"ה לפ"ז השתא דמוקי כר"א נמי קשה למה קתני עור האליה אפילו אליה נמי הוי מעבודה לעבודה ואי לאשמעינן דעור האליה כבשר תנינא:

בא"ד אין לחוש אי אגב אורחא אשמעינן כו'. פי' דרגילות של משניות לאשמעינן בקוצר אף למה שמפורש כבר וכ"כ תוספת התם בהדיא ודוקא אגב אורחי' אבל אי לאו אגב אורחי' ולאשמעינן עיקרא דדינא למה שמפורש כבר לא רגיל מ"ה הוכרח ר"ח לעשות צריכא אעיקרא דדינא נ"ל וק"ל:

ד"ה תנינא אלו כו' משום דסופו להקשות וקמ"ל הכא דעור האליה הוי כו' כצ"ל וכ"ה בס"י. פי' אע"ג דחשיב התם עור האליה בהדי עור הראש של עגל הרך ובעור הראש פליגי רבנן התם ובקושיא זו מתורץ ג"כ הקושי' שהקשו בד"ה לר"א:

בא"ד מדפריך תנינא וקחשיב עם עור האליה לכ"ע כו' כצ"ל. פי' מדפריך תניינא משמע דפשיטא לן דעור האליה הוי לכ"ע כבשר ועור הראש חשיב בהדי עור האליה משמע דעור הראש של עגל הרך נמי פשיטא לכ"ע דהוי כבשר ולא יחידאה היא נ"ל:

ד"ה להביא עור כו' ולא קאמר להביא אדבר שאינו נוהג לגמרי אפילו בשלמים ומשום דמיירי כו' כצ"ל ובד"ח נדפס נ"א ואיני מבין. פירוש דשליל אינו נוהג אפילו בשלמים מ"ה לא קאמר להביא אבל עור בית הבושת דנוהג בחטאת ושלמים רק בעולה אינו נוהג ותנא מיירי בעולה:

ד"ה בשלמא ר"ה היינו דקתני עולה כו' כצ"ל:

ד"ה אלא לר"ח כו' הוה מוקמינא ליה כר"א הס"ד. פי' דה"א דהעור האליה לאו כאליה דמי וכר"א דמחשבי' מעבודה לעבודה ובאמת ס"ל דכאליה דמי:

תוכן העניינים

צאן קדשים על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה