צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף כז.
רש"י ד"ה דלא שריא כו' פיגול בין שחישב כו' לידי פיגול הד"א והס"ד:
ד"ה מי שפיגולו גורם שלא יאכל הוא דקאי בעונה תשא כו' כצ"ל:
בא"ד כרת ונפקא לן כו' בזריקה שלא במקומה ע"מ כו' כצ"ל:
ד"ה אי הכי כו' איפסולי נמי כו'. והאי אי הכי בלאו הכי קשה מברייתא גופא דמוכח דלא היה זריקה לענין מחשבה א"כ איפסולי נמי לא נפסל:
ד"ה הכי קאמר כו' דאף ע"ג דלענין כו' מחשבה דהוי כאלו כו' כל מתיריו הד"א והס"ד וכצ"ל:
ד"ה רבי יוחנן כו' יאספנו הס"ד:
תוס' ד"ה ואי שלא במקומו כו' תימא ואי לאו כמקומו דמי לאלתר אמאי כשר כו'. פי' דאי שלא במקומו לאו כמקומו דמי הוי כאלו חישב חוץ למקומו ומחשבת חוץ למקומו פוסלת אפי' לאלתר כמו מחשבת הינוח למחר דהיינו חוץ לזמנו וטעמא דר"י לקמן מצד הסברא כמו אם הניחו למחר פסול ה"ה חישב להניח למחר נמי פסול ה"ה והוא הטעם בשלא במקומו כמו אם זרק שלא במקומו פסול דלא הוי כמקומו הוא הדין אם חישב (לו רוח) [צאן קדשים: לזרוק] שלא במקומו אפי' לאלתר בשלמא אי טעמא דר"י במחשבת הינוח מריבוי' דקרא כדאמרינן לקמן דף ל"ו ע"א לא הוי קשה ממחשבת שלא במקומו אבל השתא דמסקינן התם דטעמא מצד הסברא א"כ קשה. ומ"ו הב"ז כתב דלפרש"י בד"ה לאלתר כשר כו' לא קשי' מידי ודבריו קשה להולמן וכאשר כתבתי קשה נמי לפרש"י עיין שם ואינו מן הצורך להאריך נ"ל:
בא"ד אי דאשמעינן ליה מברייתא דהכא כו' כצ"ל:
בא"ד אי מברייתא דשמעתין דלמא סובר דלא כו' כצ"ל. פי' אע"ג דמוקמינן כוותי' בשמעתין ומוקמינן דכמקומו דמי היינו דלדידיה מוקמינן שפיר אפילו אמרינן כמקומו דמי אבל ר"י ס"ל דלאו כמקומו דמי וממילא לא קשיא מידי אלא מכח דלאלתר כשר קתני מוכח דכמקומו דמי נ"ל:
ד"ה יצא זה כו' וא"ת אמאי איצטרך לקמן כו' לפי קושי' זו אין להקשות למר זוטרא קושי' אחרינא דלדידיה ל"ל לעיל לשמואל לכפר למימרא לכפרה נתתיו כו' תיפוק ליה מדכתיב פיגול יהיה ללמד דזריקה שלא שריא בשר באכילה לא מייתי לידי פיגול מזה מוכח דלא מרצה אבשר ואם כן פיגול יהיה ל"ל לאו קושיא היא דאי לאו לכפר ה"א דמרצה נמי על הבשר ופיגול יהיה אתי היכא דלא קרבו מתירין כמצותן דגם כן ד"א גורם לו איסורא מ"ה איצטרך לכפר נ"ל:
בא"ד בין קמיצה להקטרה דמקטיר קומץ עליהם וק"ל דאותן כו' כצ"ל:
בא"ד ומהניא להו הקטרה כו' כצ"ל. פי' נימא הקטרה דשריא שיריים באכילה מייתי לידי פיגול הקטרה דלא שריא שיריים באכילה לא מייתי לידי פיגול כמו גבי זריקה:
בא"ד וי"ל דהא דמיתסר באכילה לאו מחמת גריעותא דהקטרה של קומץ הלכך לא ממעטינן כו' כצ"ל. פירוש הא דמיתסר שיריים באכילה לא משום גריעותא דהקטרה אלא משום שחסרו לפ"ז לא מצי לממעטי מאם האכל וגו' ולמימר יצא זה שאין פיגולו גורם לו לשיריים רק הקטרה דלא שריא השיריים באכילה דהא הקטרה לא אסרי אלא מחמת שחסרו מ"ה מהני' הקטרה לקבוע בפיגול נ"ל. ובזה מתורץ קושי' שניה. ותירוץ זה לקושי' זו עולה נמי אפילו אי אמרינן דמי שפיגולו גרם לו משמע אפילו בעבודות אחרות שלא יהיה דבר אחר גורם לו בין באותה עבודה של מחשבת פיגול בין בשאר עבודות צריך שלא יהיה פסול אחר גורם לאסור הבשר אפ"ה לא קשיא משיריים כיון דשיריים נאסר מחמת חסרון ולא מחמת דבר אחר דהקטרה או דשאר עבודות מ"ה מהניא הקטרה לקבוע בפיגול ובזה מיושב קושיא מה שיש מקשי' ואינו מן הצורך להאריך ודוק נ"ל:
בא"ד לא שריא בשר באכילה ומי שפיגולו גרם לו משמע נמי באותו עבודה עצמה כו' כצ"ל. וזה תירוץ לקושיא ראשונה:
בא"ד וקשה לר"י דאזל בתר מחשבה שקדמה כדתנן בפירקין הס"ד. פי' דלר"י קשה דס"ל לקמן דף כ"ט ע"ב דאזלינן בתר מחשבה שקדמה והא מלא יחשב ילפינן דלא איצטרך אלא למימרא דכי נקבע בפיגול בעבודה אחת ובעבודה שניה חשב שלא במקומו פקע שם כרת מיניה כדמשני תוספות נ"ל ואח"כ: ד"ה מידי דהוי אמחשבת הינוח כו' לימא ליה לרבנן דאתיא כר"י ולר"י מחשבה כמעשה א"כ לאלתר כשר ע"כ היינו בעלים כו' כצ"ל:
בא"ד באכילה לא מייתי כו' כצ"ל:
בא"ד היינו כשר גמור כו' כצ"ל:
בא"ד ליפלוג בניתנים למעלה כו'. פי' דפריך לקמן ליפלוג ר"י בניתנים למעלה כו' ומשני ר"י לטעמי' דס"ל שלא במקומו כמקומו דמי ואי אמרי דעביד ר"י מחשבה כמעשה אפילו היכא דבמעשה הבעלים מתכפרים ולא פסול גמור א"כ הדרא קושיא לדוכתא ליפלוג בניתנים למעלה למטה ולפסול בשר באכילה כמו במעשה אלא ע"כ דכשר גמור ס"ל במחשבה וק"ל:
ד"ה אלא דבר אחר כו' מ"מ סברא הוא שדבר אחד לא יגרום כו' כצ"ל. והא דלא משני תוס' לעיל הכי דאיצטרך לא יחשב דמידי ד"א כתיב משום דאכתי תיקשי לכתוב לא יחשב לחוד מ"ה צריכא לתירוץ דלעיל:
בא"ד והא דאמר בפ' ג"ה כו'. פירוש דהתם נמי יש להקשות מידי בשרה מותר כתיב מ"ה כתבו דלא דמיא להכא דהתם מיתורא דקרא קדרש דתיב"ת הנשה מיותר דאי בא לאשמעינן שנשה ממקומו כמו שפרש"י בחומש דהא בתר הכי כתיב כי נגע וגו' בגיד הנשה אע"כ לאשמעינן שגידה אסור משום שנשה ממקומו ובשרה מותר נ"ל: