אור ברסלב

צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור

דף כו:

דף כו.

גמרא מאי טעמא לאו משום כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ולהוי דיחוי כו' במקומו וליהוי כל כו' הד"א:

ד"ה קבלו אין הוא דאית ליה כו' כצ"ל:

ד"ה מאי טעמא לאו משום כו' כצ"ל:

ד"ה הא קמ"ל כו' אינו ראוי לה לא פסיל מחשבתו הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה אמר שמואל כו' מודה דשלא במקומו כו' כצ"ל:

בא"ד וליפלוג ר"י בניתנין בפנים כו' כצ"ל. פי' מאי פריך הא כבר משני דקסבר ר"י שלא במקומו כמקומו דמי אלמא בהני מודה דלאו כמקומו דמי:

בא"ד אלמא דבהני שלא במקומן מודה כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס נ"א ושיבוש הוא:

בא"ד פי' בקונטרס דמהניתנים בחוץ כו' כצ"ל:

בא"ד וכן מוכרח כו' כצ"ל:

בא"ד שיהיה אותו חוץ למקומו משולש בדם ובשר ובאימורים דהיינו כו' כצ"ל:

בא"ד אימורין כתיב ועולה לא יעלו כו' כצ"ל:

בא"ד דבעינן נמי שיהיה אמקום משולש כו' כצ"ל. פי' לפ"ז מקשים נמי אניתנים בפנים שנתן בחוץ ומשני דבעינן שהמחשבה יהיה אמקום משולש ובפנים לאו מקום משולש:

בא"ד מיהו ר"י אית ליה כמקומו דמי ור' יוחנן דאמר כו' כצ"ל. פי' לפרש"י דלא מקשי לר"י מהניתנים בפנים שנתן בחוץ ע"כ ס"ל דכמקומו דמי כמו אידך:

בא"ד דכבש מקדש פסולים במזבח כו' כצ"ל:

בא"ד לא קלטי' ויאספנו כצ"ל:

בא"ד תיקשי מניתנים ע"ג הכבש ומניתנים בפנים שנתנו בחוץ כו'. פי' דאי אמרינן דבניתנים ע"ג הכבש ומבפנים בחוץ מודה דשלא כמקומו דמי כר"י תקשי נמי לדידהו יאספנו אלא ע"כ דבהני נמי ס"ל דכמקומו דמי:

בא"ד לא שייך למיפרך אמאי לדידהו כו'. פי' כיון דבניתנים בחוץ שנתנן בפנים כ"ע מודה דלאו כמקומו דמי ליפרך נמי דמקשה לר"י ולדידהו ניחא לדידהו נמי תיקשי:

ד"ה ואי שלא במקומו כו' ודייק בגמרא דר"א כו' כצ"ל. ותיבת מינה יש למחוק דלאו ממתני' דייק רק מברייתא פירוש בשלמא אי ס"ל אין בילה אין להקשות אמאי יחזור ויתן למטה משום דדילמא לא יהיב למעלה אלא מן העליונים מ"ה יחזור ויתן למטה אע"ג דיש לחוש שיהיב מן העליונים למטה ומן התחתונים למעלה כיון [צאן קדשים: דאין] בילה שלא במקומו כמקומו דמי ס"ל ויצא ידי שניהם ואין לחוש שמא יהיב בב' מן העליונים או בשניהם מן התחתונים כיון שאין בילה אפשר לומר דמיירי שאין בכל א' שיעור שניהם אבל כיון דס"ל יש בילה ע"כ יהיב למעלה משניהם הקשו שפיר אמאי יחזור ויתן למטה אע"ג דאליבא דמסקנא התם דר"א סבר אין בילה ורובה עליונים ונתן למעלה כשיעור תחתונים ועוד ויתן למטה רק לשם שיריים ולפ"ז לא קשיא מידי אבל תוספת הקשו לפי דס"ל דסבר יש בילה ויתן למטה לשם עולה קאמר קשה:

בא"ד וי"ל כיון דאית ליה רואים כאלו הן מים כו'. אין להקשות על מעיקרא דדינא פירכא דהא טעמא דאמר רואין דתחתונים אינן ראוים למעלה וכיון דשלא במקומו כמקומו דמי וראוים למעלה לא יאמר ולא יחזור ויתן למטה יש ליישב דע"כ צריך לומר רואים אע"ג דשלא במקומו כמקומו דמי כיון דנותן למעלה כמתנות חטאת בד' קרנות ועולה שתים שהן ארבע נמצא בג' קרנות יתירות שנותן בשביל חטאת גם דם עולה בלול דיש בילה ע"כ צריך לומר בב' הקרנות יתירות רואים כאלו הן מים ואינו יודע באיזה מהם שיתן לשם כפרת התחתון או לשם מים מ"ה יחזור ויתן למטה נ"ל:

בא"ד דקתני נתן למעלה ולא נמלך והס"ד וכצ"ל. ותיבת כשר יש למחוק דממתניתין לא הקשו דזה קאי אליבא דר"א רק מברייתא שם דקתני נתן למעלה ולא נמלך אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה ואלו ואלו עלו לו ומוקמינן התם דסיפא ואלו ואלו עלו לו אתיא כרבנן דס"ל יש בילה ועלו לשניהם (צאן קדשים:והס"ד) למה יחזור כיון דכמקומו דמי יש מקשים מר"א נמי הוי להקשות לפי דס"ד התם דקאי לר"א ס"ל יש בילה ואמאי צריך [צאן קדשים: ליתן] למטה כלל דהא נתן למעלה בסתם לשם דם ולא לשם מים עכ"ד והניחו בצ"ע. אבל לענ"ד לאו קושיא היא כלל דהא ע"כ נתן בב' קרנות יתירות שלא לשם דם מדם העולה כאשר כתבתי לעיל נ"ל:

ד"ה הכא במאי עסקינן כו' במקומו כ"ע לא פליגי דהוי דיחוי כו' כצ"ל. פי' והשתא פריך שפיר וליהוי דיחוי כיון דשלא במקומו כמקומו דמי ובמקומו כ"ע מודים דהוי דיחוי:

תוכן העניינים

צאן קדשים על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה