אור ברסלב

צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור

דף כה.

דף כד:

גמרא מדם הנפש ולא מדם העור כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה מאי טעמא דר"ש דמכשיר כו' כצ"ל:

ד"ה בא לעובדה בכלי כו' אלמא אע"ג אי בעי ביד עביד אי בעי בכלי עביד ממילא נפקא מיניה דקמיצה בימין כו' כצ"ל. פי' אע"ג דאי עובדה בכלי שקידש קומץ בכלי עובדה לקידוש קומץ בשמאל מוכח מיניה דאי עובדה ביד שלא קידש הקומץ בכלי אלא קמץ והלך והקטיר בידו בעי ימין מהכא נפקא דכל עבודות מנחה נעשות בימין. ועיין פרש"י במנחות:

ד"ה מהפר יקבלנו. פי' מהפר הס"ד:

ד"ה דאי ס"ל דהאי מ"ם דכתיבה בדם כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה גורעים ומוסיפים ודורשים כו'. וא"ת תיפוק לי מדמעטינן דם סכין כו'. יש להקשות דהא איצטרך לטעמא דגורעים ומוסיפים דלא תיקשי קראי אהדדי דמהאי קרא משמע אפילו מקצת דם וכתיב ואת כל דם הפר ישפך מ"ה איצטרך למעוטי דגורעים ומוסיפים ואין לומר כיון דקרא אוקי נפשיה דלא דרשינן האי מ"ם כדכתיב דמשמע מקצת הדם מדכתיב ואת כל דם וגו' וע"כ האי מ"ם אתי למעוטי והקשו ל"ל למעוטי שעל הרצפה כיון דממעטינן אפילו דסכין לימא דהאי מ"ם למעוטי דסכין אתי בלא גורעים ומוסיפים וכ"ש שעל הרצפה דא"כ קשה לפי האמת מנ"ל למעוטי תרוייהו דלמא אתי למעוטי או שעל הרצפה לחוד או דסכין לחוד דגרע ונ"ל ליישב דהא דממעטינן דם סכין מתיב"ת הפר דהפר מיותר דכל הפרשה איירי מפר וליכתוב ולקח מדמו אלא למימרא דוקא מהפר ולא מהפר ודבר אחר דהיינו סכין ולפ"ז הקשו שפיר לא ליכתוב המ"ם לכתוב ולקח דם הפר וילפינן מיניה לדם הסכין וכ"ש שעל הרצפה ומשני אי לא הוה כתיב אלא חד מיעוטא הוה מוקמינן או אדם הסכין לחוד דגרע או לדם שעל הרצפה לחוד מ"ה צריכא תרי מיעוטא ולטעמא דגורעים ומוסיפים נ"ל:

ד"ה בשפת מזרק כו' לפי שאז יהיה הסכין מלא בימין ולא יהיה עוד נאה לשחוט כו' כצ"ל:

בא"ד וכן נראה כו'. פי' שהטעם משום דימין ולא משום שלא ירד כו':

בא"ד תנן כל הכלים שהיה כו' כצ"ל. ובמסכת מנחות דחו זה עיי"ש דף ז' ע"ב:

תוכן העניינים

צאן קדשים על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה