אור ברסלב

צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור

דף כד:

דף כד.

גמרא אלא אמר רבא או אצבע או כהונה כו'. יש מקשים מאי דוחקא דרבא לאוקמי דלא בעינן תרתי נוקמי' דבעינן תרתי וטעמא דקמיצה דילפינן ג"ש דיד יד דרבא גופיה יליף הך ג"ש כדלקמן ובמנחות דף י' מפרש טעמא דמתניתין דקמץ בשמאל פסול משום הך ג"ש ונ"ל ליישב פרש"י דהתם דרבא יליף הך ג"ש מדכתיב במצורע עשיר ידו הימנית דלא איצטריך ע"כ להך ג"ש אתי למילף יד דקמיצה מיד דמצורע מה יד מצורע ימנית אף יד דקמיצה ימנית דעני לא דרש רבא דאיצטריך לפרשה שנאמרה וכו' ע"ש. לפ"ז לא קשיא מידי כיון דאיצטריך הימנית דמצורע לג"ש תו ליכא למילף ממצורע עשיר מהימנית דבעינן תרתי מה אצבע וכהונה דמצורע ימנית אף אצבע וכהונה דעלמא ימין דהא איצטריך הימנית לג"ש מ"ה דוחק לאוקמי דלא בעינן תרתי אפילו לפרש"י דהכא דפירש בד"ה ואלא הא כו' דיליף מהימנית דמצורע עני לפ"ז אפשר לומר דהימנית דמצורע עשיר אתי דבעינן תרתי אפ"ה ס"ל לרבא כיון דהימנית דמצורע עני אתי למילף בג"ש יד יד דקמיצה דבקמיצה נמי בעי ימין אע"ג דלא כתיב בה אלא כהונה תו ליכא למימר דהימנית דמצורע עשיר אתי למימרא דבעינן תרתי בכ"מ דהא הוי ג"ש דיד יד מפיק מהך סברא משום הכי משני או אצבע או כהונה אבל אי קשיא ליה הא קשיא למה פרש"י הכא דרבא יליף מהימנית דכתיב במצורע עני ושם פרש"י דהך דעני רבא לא דרש עיי"ש בד"ה יד יד לקמיצה כו' וצ"ע:

שם ובית עורה לחוץ כי אמרי' או אצבע כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה כל מקום כו' ולא בנתינה כו' כצ"ל:

ד"ה ולקחת מדם הפר בפר המילואים כתב הס"ד:

ד"ה תרתי בעינן אצבע וכהונה כצ"ל:

בא"ד וכהונה ומפרש בה הימנית הס"ד וכצ"ל:

ד"ה המעכב כפרה כו' דלמא מעכבא כפרה כו'. והא דבמנחות פרש"י לאפוקי הולכה דלא מעכבא דאפשר ליפשוט ולנתח אצל הכבש אי נמי אם יש כהנים הרבה יושיטו זה לזה אפשר לומר דהתם פרש"י אליבא דר"ש דס"ל דהולכה לאו עבודה היא דאפשר לבטלה ולא פסלה בה מחשבה והכא פרש"י אפילו אליבא דרבנן דס"ל אע"ג דאפשר לבטלה אפ"ה הוה עבודה ליפסל בה מחשבה מ"מ כיון דהקטרת אימורים עצמו לא מעכבי לא בעיא ימין ולעיל דף י"ג ע"א פליגי ר"ש ורבנן במתניתין:

ד"ה אלא לכהן ל"ל בקבלה הכתוב בבני אהרן אי לאו כו' כצ"ל. אבל אין לפרש דפריך לר"ש דס"ל אצבע לא בעי כהונה כהן דכתיב גבי מצורע ל"ל דהא כתיב אצבע דא"כ לעיל ארבה ה"ל למיפרך דס"ל או אצבע או כהונה א"כ תרתי במצורע ל"ל אלא ע"כ דאיצטרך משום דרשה ועוד מאי משני בכיהונן אלא ע"כ דפריך כדפרש"י דל"ל בקבלה כהן נ"ל:

תוס' ד"ה במקרא נדרש כו' לא אמרי' וי"ו מוסיף על ענין ראשון למילף קבלה מנתינה בימין כדפירש כו, כצ"ל:

בא"ד בלא וי"ו מוסיף על ענין ראשון דפריך ונקיש כו' כצ"ל. וכ"ה בס"י ובד"ח נדפם נ"א ואינו מן הצורך. פי' שלא קאמר מדכתיב וכתבתם בוי"ו דמוסיף אלא פריך מהיקשא:

ד"ה והרי זריקה כו' אפילו בשאר זבחים כו'. פי' אע"ג דלא כתב בהו אצבע כמו שפרש"י:

בא"ד פליג בברייתא ומפרש זרק בשמאל כו' כצ"ל. פי' דקאי על אביי דע"כ מפרש הא דפליג בברייתא היינו בשאר קרבנות דבחטאת מודה דבעי ימין וכן הגירסא בכל הספרים ומ"ו הב"ז מגי"ה תיב"ת ופרש"י ולא ניחא לי לשבש הספרים דמה צורך לרש"י הא כבר כתבו תוספת גופא דס"ד דהמקשה דאפילו בשאר זבחים לא פליגי:

בא"ד שנא' אצבע וכהונה כו' כצ"ל:

בא"ד משמע בהדיא דר"ש יליף כו' ולעיל דפריך והרי קמיצה דלא כתב כו'. אין להקשות קושית הר"י דדילמא תרתי בעינן והא דקמיצה פוסל בשמאל דילפינן מהיקשא דחטאת דמנחה נמי כתיב בההיא היקשא בשלמא לעיל דהך מימרא משמיה דר"י אמרי ור"י ס"ל לקמן דף מ"ט ע"ב דבקדשים אין למידין למד מלמד משמע ה"ה דבר הלמד בג"ש נמי אין למידין בהיקשא וא"כ ע"כ לדידיה ליכא למילף מנחה מהיקשא דחטאת כיון דחטאת גופא יליף בג"ש ממצורע כמו שכתבו תוספת לקמן לפ"ז פריך שפיר מקמיצה לר"י אבל לר"ה דמשמע בהדיא דר"ש יליף בהיקשא מחטאת הקשו שפיר נ"ל:

בא"ד ועופות לא אתו בהיקשא דזאת התורה [צאן קדשים ואנזבאק: כו']. (פי') ותוספת ריש פ"ק דמנחות דף ב' ע"א ד"ה כל המנחות כו' כתבו בהדיא דעופות נמי ילפינן בהיקשא דזאת התורה עיי"ש וא"כ צ"ע ויש ליישב בדוחק:

בא"ד משום דזריקה לא ילפינן מהזאה כו'. פי' ובחטאת ליכא זריקה אלא הזאה באצבע:

בא"ד וי"ל דעדיפא משני כו'. לכאורה קושית התוספת אינו מיושב דמנ"ל להקשות:

בא"ד וכי נאמרה יד בקבלה כו' וצריך לתרץ כו' כצ"ל:

בא"ד דהאי תנא סבר לה כוותיה אבל ר"ש לא סבר ליה כוותיה כו' כצ"ל. וכן היא הגירסא בתוספת דמנחות בהדיא על קושיא זו ומ"ו הב"ז במחילה לא עיין שם ונכנס בדוחק בע"א והוא הוא התירוץ של רבינו תם דלעיל. ואפ"ה לא ניחא להם בגירס' והרי זרק משום קושיא על המקשן דלא ידע מהך ברייתא דלקמן ועוד דאינו משנה בשום מקום:

בא"ד כמשפט חטאת בהמה מה חטאת בהמה אינו כו' כצ"ל:

בא"ד והתם נמי פריך ימנית מדרבה כו' כצ"ל. פי' לפ"ז קשה על המקשן דמאי פריך והרי מליקה ולא פליג ר"ש דלמא ר"ש ס"ל להאי תנא דיליף מליקה בימין כמשפט חטאת בהמה דאינו אלא בימין:

בא"ד אבל מהיקשא לא ילפינן כו' ותוספת במנחות כתבו בהדיא דאפילו לענין מליקה ילפינן בהיקשא כאשר כתבתי לעיל אף ע"ג דאפשר לומר דר"ש לא ס"ל הכי אפ"ה מנ"ל להקשות ממליקה דלמא ר"ש ס"ל דילפינן מהיקשא אפילו לענין מליקה:

בא"ד וילפינן שפיר מליקה בימין מחטאת כו'. פי' דמליקה בעוף כמו קבלה בבהמה:

בא"ד וא"ת וכיון דר"ש פליג במליקה כו' כצ"ל:

בא"ד וי"ל דההוא תנא סבר ליה כוותיה בחדא כו'. פי' סבר כוותיה דנשחטה בלילה אם עלה לא ירד ופליג עליה בחדא במליקה דר"ש מכשיר בשמאל:

בא"ד ומאן דדריש מכבשים פוסל כו'. פי' דכבשים משמע דוקא בהמה:

בא"ד ולא כבשים או משאר דרשות כו' כצ"ל. פי' וכיון דדריש מעולה אף עוף במשמע:

בא"ד וצ"ע אי מצי לפרש הכי לשון ותנן כו'. פי' כיון דלא תנן זריקה בהדיא דפסול בשמאל רק דדייק מכ"ש מקבלה האיך שייך לומר ותנן הא לא תנן בהדיא:

בא"ד ומהא דאמרינן בפרק כל הפסולים כו' כצ"ל. וכ"ה בס"י ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך. פי' דאין ליישב הגירסא והרי זריקה מהא דאמרינן בפ' כ"ה דמשמע התם דזריקה פסול בשמאל:

בא"ד ושמא לכתחלה כו'. פי' משום זה אין ליישב הגירסא והרי זריקה מהתם דשמא לכתחלה כו' כצ"ל:

בא"ד היינו כמ"ד חוזר ולמד בהיקישא ואידך שנויא דמשני כו' כצ"ל. ומתיב"ת אבל ר"ש כו' עד מהזאה לא ילפינן שייך לבסוף:

בא"ד וחטאת גופא מג"ש דמצורע ילפינן לה והא דמכשר ר"ש בברייתא הכא שמאל בזריקה ולא בעי למילף ימין בהיקישא דזאת התורה מחטאת דסבר דזריקה מהזאה לא ילפינן ואם תאמר כו' כצ"ל. פי' השתא דמשני דהכא כ"ע מודי דחוזר ומלמד בהיקישא כיון דמצורע חול ומ"ה יליף ר"ש מנחה מחטאת דעובדה בימין אע"ג דחטאת גופא מג"ש ילפינן לפ"ז היכא קאמר בא לעובדה בכלי עבודה בשמאל כאשם משמע דזריקה באשם בשמאל ולא יליף נמי מהיקישא דזאת התורה מחטאת דהא כ"ע מודי דילפינן מ"ה כתבו דזריקה מהזאה לא יליף ואשם בזריקה וחטאת בהזאה באצבע אבל אם עובדה ביד הוה דומיא דהזאה ילפינן מחטאת דבימין ומ"ו הב"ז נכנס בדחוקים עיי"ש:

בא"ד מת"ק נמי ה"ל למיפרך אמאי פסל זריקה בשמאל בשאר קרבנות שהרי בחטאת בעי כו' כצ"ל. פי' בלא רבה ב"ח הל"ל להקשות את"ק מדילפינן קבלה בימין בחטאת מדכתיב אצבע ומקרא נדרש לפניו ולא ילפינן ימין מדכתיב גבי קבלה כהונה ולקח הכהן אלא ע"כ דמכהונה לא ילפינן א"כ למה פוסל בשאר קרבנות זריקה בשמאל אע"ג דלא כתב בהו אלא כהונה נ"ל וק"ל:

בא"ד לשנויי' כדי נסבא לרבנן כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

צאן קדשים על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה