אור ברסלב

צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור

דף כג:

דף כג.

גמרא העומדים שנה עליו כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה הא אינו נושא כו' בדיעבד הס"ד:

ד"ה אלימא בטומאת שרץ כו' כצ"ל:

ד"ה לעולם טומאת שרץ כו' בהן הס"ד: ואח"כ ד"ה ושם טומאה בעולם כו' כצ"ל:

ד"ה לעמוד לשרת כו' וגו' ולא לישיבה וכיון דלא נבחרו הוי להן זרים וזר מחיל עבודה כדילפינן מושרת ככל אחיו הלוים וגו' העומדים שם הס"ד וכצ"ל ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך. ורש"י כתב הכי אליבא דרבא ור' נחמן דמשום זרות נפסל יושב מדפריך רבא לר"נ מכדי יושב כזר דמי אבל ר' משרשי' דלעיל דף ט"ז ע"א דיליף זר ק"ו מיושב ע"כ ס"ל דלאו מטעם זרות יושב פסול אלא משום גזירת הכתוב דשנה עליו הכתוב לעכב ולפ"ז נ"ל דצדקו דברי הרמב"ם מה שכתב בפ"ה מה' ב"מ דין י"ז וז"ל כל העובד והוא יושב חילל ועבודתו פסולה ואינו לוקה וכתב הכ"מ מפני שאזהרה שלו היא מכלל עשה לעמוד ולא לישיבה ופשוט הוא עכ"ל. יש מקשין דמילתא דפשיטא ליה מיבעיא לי טובא דהא אסקינן דכזר דמי משמע דלכל מילי כזר דמי אף לענין מלקות חוץ ממיתה דממעטינן משום דהוי ב' כתובים עכ"ד אבל כאשר כתבתי נכון הוא דהרמב"ם פסק כר' משרשי' דיליף זר מיושב בק"ו וע"כ יושב לאו מטעם זרות נפסל אלא גזירת הכתוב ואזהרה שלו מכלל עשה קאתי כצ"ל ברור ונכון:

ד"ה אימא מה זר במיתה כו' גמר במה מצינו מה זר מחלל עבודה וחייב מיתה אף יושב שמחלל עבודה במיתה הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה אם עון פיגול כו' דתרווייהו מקרא אריכא נפקי כו' כצ"ל:

ד"ה אם עון נותר כו' לאו נותר ממש קאמר כדאמרינן לקמן כו' כצ"ל:

ד"ה הא אינו נושא כו' דמשמע דבר שהוא לרצון במקום אחר כו' כצ"ל:

בא"ד בכל הני דפריך כו' כצ"ל. פי' שם במנחות דף כ"ה פריך ואימא עון יוצא או עון שמאל או עון ב"מ ודחיק לאשכוחא בכל א' הותר מכללן משמע משום דכתיב לרצון להם משמע עון שהוא לרצון בעלמא והותר מכללן:

בא"ד וא"ת נותר ופיגול כו' כצ"ל:

בא"ד הואיל ואשכח ביה כו' כצ"ל.

בא"ד וקשיא למ"ד דלינה מועלת כו' כצ"ל:

בא"ד עון מציץ ופיגול נמי מצינן למילף מהכא כצ"ל. פי' דבפיגול ונותר כתיבי עון ובציץ נמי כתיב עון:

ד"ה לאו כגון כו' אלא בכה"ג שהותרה בציבור כו'. אע"ג דדם נמי הותרה בציבור כיון דכהנים היו טמאים נטמא הדם ג"כ ואפ"ה הותרה מ"מ בדם גופא שנטמא לא אשכחן דהותרה בציבור:

ד"ה אי נימא טומאת שרץ כו' הא לא עבדי צבור בטומאה כו'. והא דלא קאמר ל"ל הציץ לרצוי' כיון דשוחטים וזורקים על טמא שרץ לקמן כתבו תוס' דקדוק זה ותחלה מפרשים דבריו של המקשן:

בא"ד כיון שאינם אוכלים כו'. פי' שאינם שהם בנקודת חירו"ק תחת הא':

בא"ד דלית ליה כזקני דרום כו' כצ"ל. וליכא למימר דהא עכ"פ לא מצינו שהותרה בציבור לאכל בטומאה אם הכהן וגם הסכין טמא דעבדי בטומאה מ"מ אין לו ריצוי לאכל בטומאה כמו שכתבו תוס' לעיל ד"ה אי הכי כו' אליבא דר"ת מ"מ קשה המקשן דקאמר היכא אישתרי משמע דלא מצינו כלל שהותרה בציבור נ"ל:

בא"ד אלא שפיר פריך היכא אישתראי כו'. פי' דבאמת הכי פריך היכא אישתרא דלא בעינן היתר בציבור כיון דאכלי בטהרה וגם ביחיד לא בעינן היתר ציץ כיון דשוחטים וזורקים עליו:

בא"ד וסבר רמי ב"ח טומאת מת מרצה בכהן כו'. פי' בדיעבד אבל לכתחילה מהדרים אטהורים בטומאה ידועה מ"ה מיבעי ליה לרמי ב"ח בטומאת התהום בכהן אם מרצה נמי אפילו לכתחילה ולא מהדרינן אטהורים והא דלא אוקמי בטומאת מת גרידי ובכהן ובטומאת שרץ בכהן מודה לזקני דרום כיון דאיכא ק"ו טמא שרץ מטמא מת כדלעיל מ"ה לא מוקמי' דרמי ב"ח ס"ל הכי כיון דלא שמעינן מיניה בהדיא דס"ל דמכפרים כמתכפרים נ"ל:

ד"ה אימא מה זר במיתה כו' ומשני משום דהוה מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים נמי כתיב ביה מיתה ובחנם נכתבה כו'. פי' דבמחוסר בגדים כתיב מיתה ובשלא רחוץ ידים ורגלים נמי כתיב מיתה ל"ל לילף חקה חקה בג"ש ממחוסר בגדים אלא ע"כ למימרא דלא ילפינן מיתה מהא דקריי' רחמנא זר ומחו"ב במיתה משום דקריי' זר ולא ילפינן מיניה וה"ה באינך דקריי' זר לא הוה במיתה ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:

בא"ד דמיתה דמחו"ב לא מייתורא אלא משום דאשכחן דזר כו' כצ"ל. פי' לפ"ז דמיתה דמחו"ב מ"ה מיותר משום דאיקרי זר וזר במיתה מיתה דגבי זר לאו מיותר ולא הוה ג' כתובים ומ"ו הב"ז מפרש בע"א ואינו מובן לי אבל צ"ע לפירש זה דבמחוסר בגדים מיתה בהדיא כתיב למה משני דהוי שני כתובים ת"ל מדכתיב מיתה במחוסר בגדים בהדיא תיפוק ליה דהוי זר אלא ע"כ למימרא דמשום דאיקרי זר לא הוה במיתה מ"ה איצטריך למיכתב מיתה בהדיא אבל היכא דלא כתב מיתה בהדיא אע"ג דאיקרי זר לא הוה במיתה וצ"ע ליישב זה נ"ל:

בא"ד ובקונטרס פי' וה"ה כו'. ובגירס' שלפנינו אינו ברש"י ואפשר שתוס' מצא גירסא זו ברש"י בס"י וכ"כ מ"ו הב"ז:

בא"ד מכנסיים מוזה הדבר כו' כצ"ל. פי' דוי"ו מוסיף על ענין ראשון ועיין בתוס' דסנהדרין דף פ"ג ע"ב ד"ה אין בגדיהם כו':

תוכן העניינים

צאן קדשים על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה