צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף כא:
גמרא אין צריך לקדש כו' ופרש"י ואשמעינן אין לינה מועלת בקידוש. ובד"ח יש מקשים לפ"ז קשיא דידיה אדידיה דלעיל משני רבא אליבא דר"י לעולם ראב"ש היא וראה דבריו בתחילת עבודה ולא בסוף עבודה דהיינו במי שקידש בלילה לעבודת לילה וה"ק מקדש ממנו לעבודה ולמחר אינו מקדש ואוקמינן דאין צריך לקדש משמע דראה דבריו של ר"א אפילו מי שמקדש לסוף עבודה. ודוחק לו' דהך משמיה דאילפא קאמר וליה לא ס"ל דבכל הסוגיא דהכא לא משמע כן. ונ"ל ליישב ע"פ האמת דבלאו הכי יש להקשות למה לא משני רבא לעיל לעולם כראב"ש ואימא שכבר קידש מתחלה לעבודה קאמר וס"ל כראב"ש בין בתחלת עבודה בין בסוף עבודה כדאוקמינן אוקימתא דר"י הכי במס' יומא דף כ"ב ע"א אלא ע"כ דבאמת ר"י ס"ל כראב"ש בין בתחלת עבודה בין בסוף וכבר קידש מתחלה לעבודה קאמר מ"ה קאמר הכא כיור שלא שקעו מבערב מקדש ממנו לעבודת לילה ולמחר אינו צריך לקדש כדאוקמינן הכא רק לעיל רבא לא מצי לשנות הכי דא"כ יהיה קשה למה אמר ר"י קידש ידיו לת"ה למחר כו' הל"ל קידש ידיו לעבודת הלילה למחר א"צ כו' אלא ע"כ דוקא לת"ה קאמר דהוי תחלת עבודה אבל לעבודת הלילה דהוי סוף עבודה לא אבל הכא דאיסקנא דר"י ס"ל גזירת שיקוע ואסור להעלות הכיור כל הלילה עד שעת ת"ה לפ"ז שפיר נוכל לומר דס"ל אפילו קידש לעבודות הלילה אינו צריך לקדש למחר והא דקאמר קידש ידיו לת"ה משום דאינו מעלהו עד זמן ת"ה ואם אירע שלא שקעו מבערב וקידש ממנו לעבודת לילה נמי אין צריך לקדש למחר סבירא ליה נ"ל:
רש"י ד"ה איכא בינייהו כו' ולעולם והיינו דלא נקט כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:
ד"ה והאמר ר"י כו' בשלמא אהעלאתו לא קשיא כו' כצ"ל. פי' דלעיל אמר ר"י כיון ששקעו שוב אין מעלה והכא אמר ר"י שמעלהו לת"ה והא דלא משני רש"י דלעיל ס"ל לר"י כיון ששקעו שוב אינו מעלהו וכאן קאמר באם שלא שקעו הכיור מבערב כדאמר ר"י לעיל משמיה דאילפא לפ"ז למה קאמר קידש ידיו לת"ה למחר אינו צריך לקדש הא כיון שלא שקעו מבערב ע"כ היו מקדשים ממנו לעבודת לילה ור"י ס"ל דאפי' קדשו לעבודת לילה אין צריך לקדש למחר כדמסקינן אלא ע"כ דמיירי ששקעו מערב רק שהעלהו לקידוש ת"ה מ"ה מוכרח רש"י לפרש הטעם משום דלא סגי כו' נ"ל:
ד"ה בשלמא לרבא לא פסלה לינה וכדאמר ר"י כו' הד"א:
ד"ה אלא לאביי וה"נ נימא דנישקעי' כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:
ד"ה אי הכי כו' בתמיה אמאי אמר כו' הד"א:
ד"ה ומשני א"צ לקדש קאמר דכיון כו' כצ"ל:
ד"ה ומשני דמשקע ליה כו' וישמעו הכהנים בעזרה וליתו לפייס כו' כצ"ל ונדפס נ"א ואינו מן הצורך. והא דפרשי לעיל שהיו מזריזים את עצמן להיות נכונים להעלות אפר לתפוח וזהו היה קודם הפייס לעיל פרש"י אליבא דס"ד שהיה מסלק ליה לכיור ועדיין לא הגיע זמן לפייס אבל השתא דמשני דמשקעי ליה מסתמא לא היה משקעי ליה עד שקדשו אותן המעלים אפר לתפוח נמי ומ"ה פרש"י לפייס ופריך והא הוה גביני כרוז שהיה מעמידם לפייס אמתני' דבן קטין לא פריך והא הוה גביני כרוז דאיכא למימר דזהו הקול היה להעלות אפר לתפוח וגביני היה אחר שעה לעבודת פייס אבל השתא דמשני דמשקע ליה ע"כ לעבודת פייס הוה שכבר קדשו המעלים אפר לתפוח פריך שפיר והא היה גביני כרוז:
תוס' ד"ה אי משקע ליה כו' וא"ת לישני דנשמע קולו דקתני היינו בהעלותו כו'. פי' אפילו לרב חסדא דס"ל שהיה למעלה כל הלילה עד ע"ה אפ"ה כיון שהגיע זמן קידוש היה משקע ליה ואח"כ היה מעלהו להשמיע קולו בהעלאתו כדי שידעו שהגיע זמן קידוש ואחר קידוש קודם ע"ה היה משקעהו שלא יפסל בע"ה:
בא"ד וי"ל היינו דקא משני משקע ליה בגילגלא והקול שנשמע כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:
בא"ד דמשקע בחומרתיה בגילגלא ואף השיקוע היה כדי כו' כצ"ל:
ד"ה הג"ה איכא בנייהו כו'. וקשה א"כ א"ב טובא כו'. פירוש לפרש"י למה לא משני כפשוטו מאי אינו מעלהו נמי דקאמר משום גזירת שיקוע שמא לא יחזור וישקענו ונמצא מ"ה פוסלו לעבודת מחר ולעולם אבל בהעלאות לילה אינו פוסלו לעבודת היום ולר"ח פוסל העלאת הלילה ולתרוייהו צריכה לשוקעו מבערב:
בא"ד ועוד דליפריך כו'. ובאמת לגי' רש"י דגורס אמאי ומשני א"צ לקדש ופירכא היינו דר' חסדא קאי אדלעיל וקושיא ראשונה נמי אפשר ליישב לפרש"י דבאמת טובא א"ב והא דמשני הכא להשמיענו אע"ג דר' חמא ס"ל דהעלאות הלילה פוסל לעבודת היום אפ"ה לא אסר ליה להעלותו משום גזירת שיקוע אלא דבהעלותו נפסל נ"ל: