צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף כא.
גמרא ש"מ לא פסלה בה כו'. ויש לדקדק דאכתי האיבעי' לא איפשט' דגבי פרה הוה מטמאינן ליה בטומאה דרבנן שהיו אחיו הכהנים נוגעים בו כמו שכתב תוס' שם ביומא וגם היה יודע שאין כהן אחר ראוי לעבודת פרה שהיו מפרישי' אותו שבעת ימים קודם שריפת הפרה ומ"ה לא מסח דעתי' אבל אם היה ניטמא בטומאה דאורייתא וכהן אחר יכול לעבוד עבודתו אכתי מיבעי' ליה דילמא אסוחי מסח דעתיה וצ"ע ויש ליישב:
שם לילה חזייא אי הכי היינו כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה מי כיור כו' מהם לצורך כו' כצ"ל:
בא"ד עמוד השחר שעושה לינה כו' כצ"ל:
ד"ה לאיברי' כאיברי' כו' לילה הס"ד ואחר כך ד"ה אף למתירין כו' כאיברי' כשם כו' כצ"ל:
בא"ד בעמוד השחר ואם שיקעו קודם ע"ה מעט כשרים מימי' דקידוש עבודה מתירין הס"ד וכצ"ל וכ"ה בס"י ובד"ח נדפס בטעות:
ד"ה שוב אי מעלהו כו' ואתרוייהו פליגי הס"ד:
ד"ה מאי אינו כו' שבהעלאות הלילה כו' כצ"ל:
ד"ה אי הכי היינו דר' חייא ומה אינו כו' הד"א וכצ"ל. ובד"ח אינו מוגה:
תוס' ד"ה מי כיור כו' בשקיעת החמה כמו כו' כצ"ל:
ד"ה כיור כיון ששקעו כו'. וי"ל בכהנים ישינים שניעורו בלילה כו'. פי' והיו עושים עבודת לילה וקידשו לעבודת לילה ומודה ר' דאין צריכים לקדש לת"ה שהוא קודם ע"ה:
בא"ד אי נמי י"ל שהיה להם מים בכ"ש אחר כו'. פי' אע"ג דמרבינן לקמן מורחצו לרבות כ"ש לקידוש מ"מ אינו מקדש ליפסול בלינה כמו מי כיור:
בא"ד טפי מבכולהו כדפי' בקונטרס בסמוך כו' כצ"ל. פי' כיון דלא סגי בלאו הכי בת"ה וכפרש"י ע"ב ד"ה והאמר ר"י כו'. ואפשר לומר הא דכתבו בתירוץ ראשון שהיה להם מים בכ"ש אחר כדי קידוש כו' דמשמע רק כדי קידוש של ת"ה ולא יותר משום דלא תימא כיון דהעלאת לילה פוסל המים מ"ל בכיור מ"ל בכלי שרת אחר מש"ה כתבו דמיירי שלא היה בכ"ש רק כדי קידוש של ת"ה ולקמן אסיקנא דאפי' בכ"ש בעינן שיהא בו כשיעור ד' כהנים ומ"ה לא היה מקדש ליפסל בלינה:
בא"ד דסבירא ליה למתני' דמקרות הגבר עד צפרא כו'. פי' אף ע"ג דמתוך סוגיא משמע דהעלאות כל הלילה פוסל אפילו מקרות הגבר ועד צפרא אפ"ה ס"ל למתני' דלא פסלה מקרות הגבר ומעלהו לת"ה:
ד"ה כיור שלא שקעו כו' אפי' שקעו מעלהו ומקדש לעבודת כו' כצ"ל:
בא"ד משוקע בשקיעת החמה כו' כצ"ל:
בא"ד ניחא דנקט שלא שקעו כו'. אף ע"ג דמתרץ לקמן דא"צ לקדש קאמר וכראב"ש ס"ל דאין לינה מועלת בקידוש אפ"ה מודה במי כיור דמצוה לשוקעו ומ"ה נקט שלא שוקעו דאם שקעו אין מעלהו לשאר עבודות עד ת"ה:
ד"ה מאי אין מעלהו כו' או שקעו והעלהו מקדש ממנו כו'. פי' העלהו קודם עמוד השחר מקדש ממנו כל הלילה:
בא"ד עד סמוך לעמוד השחר כדי שיהא יכולים כל הלילה לקדש לאיברים כו' כנ"ל. פי' כיון דע"כ צריך להעלותן לת"ה ועיקר גזירת שיקוע משום ע"ה היה להם להמתין עד סמוך לע"ה. בא"ד והדר משקע ליה ולא דמי למלעהו כו' כצ"ל:
בא"ד דפעמים שמקדשים הרבה כהנים כו'. פי' דלא תימא נמי מי הוא השוטה שיכול לקדש קידוש גמור לכל העבודות שיקדש מכלי שרת שאינו מועיל אלא לאיברים מ"ה כתבו כיון שפעמים מקדשים הרבה כהנים מן הכיור בדוחק ובודאי יהא ניחא לו לקדש בריוח מכלי שרת:
בא"ד ושנים עשר כהנים היו מקדשין כו' כצ"ל:
בא"ד יהיו סבורים העולם שמשקעות אותן כו' כצ"ל:
בא"ד על ידי כך שיקוע דסוף כו' כצ"ל. פי' שישקעהו קודם ע"ה משום איברים ולא משום מתירים דנפסל למתירים בהעלאות הלילה לת"ה:
בא"ד דר' יוחנן גזר להשהותו בשיקוע דשקיעת החמה משום שיקוע שאנו צריכין אז לשקעו כו' כצ"ל. פי' דר"י גזר להשהות בשקיעות החמה שלא להעלותן עד שעת ת"ה כדי שידעו שהך שיקוע היה כדי להכשיר לאיברים ולא למתירים ולא יאמרו שהך שיקוע אינו להזכיר שצריך שיקוע אחר תרומת הדשן קודם עמוד השחר אלא להכשיר למתירים:
בא"ד לא גזר ופריך כו' כצ"ל:
בא"ד הא כר' דאיכא דס"ל דר"א בר' שמעון דלא פסלה לינה אפילו במי כיור כצ"ל:
בא"ד ולא כההוא דלא כו' כצ"ל:
בא"ד דקאמר דכבר קידש מתחלת עבודה כו' כצ"ל:
בא"ד ואין קשה לו אלא משיקוע מאי שנא הכי דמשקע ליה ומ"ש התם דלא משקע ליה הס"ד וכצ"ל ואחר כך ד"ה אי משקע: