צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף כ:
גמרא יצא ידיו לא קמיבעי' לן כי קמיבעי' לן יצא כל גופו כו' אין לומר תיפשוט דביצא כל גופן דאינן בקדושתן דאל"כ לאשמעי' יצא כל גופו דה"ה בקדושתן ואנא ידענא דכ"ש יצא ידיו ורגליו דאפשר לומר דלהך תנא גופי' ספוקי מספקא ליה ביצא כל גופו אי ה"ה בקדושתן או לא מ"ה לא קתני יצא כל גופו וכן צריך לומר לקמן בהך איבעי' דנטמא:
שם נטמאו ידיו לא מיבעי' לן כי קמיבעי' לן נטמא כל גופו כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה יציאה חוץ לעזרה כו' כדרך שפוסל בכל הקדשים כו' הנה לפרש"י צריך לפרש האם תימצי לומר כמו בעי' אחרת והכי פירושא איבעי להו למ"ד לינה פוסלת וחל על המי כיור שעל ידיו ורגליו אע"ג דיגנבו ה"ה יציאה גם כן חל על המי כיור ופוסלת וכשאר קדשים שנפסלים ביוצא. אם תימצי לומר לינה לא פסלה דלא חל על המי כיור שניגבו לפ"ז ה"ה פסול יוצא נמי לא חל אפ"ה מיבעי' ליה אם הוציאה פוסל משום היסח הדעת או לא ולינה שאני דלא פריש. והא דלא כתב רש"י כפירוש התוס' דעיקר הבעי' משום היסח הדעת אפשר לומר דכוונת רש"י כיון דקתני בלשון אם תימצי לומר ולא קתני הכי למ"ד לינה פסלה אף ע"ג דלא פירש לא קמיבעי' לי כי קמיבעי' לי למ"ד לינה לא פסלה כסוגי' בכל הש"ס ומדקאמר בלשון אם תימצי לומר משמע דאם תימצי לומר לינה לא פסלה ובעי' ראשונה נפשטה איכא למיבעי בעי' אחריתי כנ"ל:
ד"ה מטבילין כו' לבדו הס"ד:
ד"ה ומשני כו' דפסולה כגון דאפיק כו' הד"א וכצ"ל:
ד"ה פרה בעבודות כו' המשחה הס"ד. ואח"כ ד"ה ויוצא אלמא לא כו' הד"א וכצ"ל:
ד"ה את"ל כו' הדעת הס"ד. ואח"כ ד"ה או דילמא כו' הטבילה הס"ד ואח"כ ד"ה דק ליה כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:
תוס' ד"ה יציאה מהו כו' מסח דעתיה מיניה וס"ד דמאן דלא פסיל לינה פסל בה הסח הדעת אבל משום קידוש כלי לא מיפסל ביוצא במידי שלא נעשה עבודה עדיין כדמוכח בפ"ג דמנחות ובפרק התודה דאמר בללה חוץ לחומת העזרה רבי יוחנן אמר פסולה וריש לקיש אמר כשירה אלמא לר"י לא פסול אלא משום עבודה בחוץ אבל משום יציאה לא ובפרק התכלת גבי שתי הלחם נמי משמע דלא קדוש כו' הד"א וכצ"ל. ועיין מה שכתבתי בתוספת שמע"ל בד"ה מיתבי כו' ועיין בתוס' במנחות דף ט' ע"א:
בא"ד כדאמר זעירא בפ' התודה כו'. פי' דלרש"י יש לדחות דבאין עם הזבח שאני דפרש"י התם הוא דקאמר זעירא אין הנסכים מתקדשים אלא בשחיטת הזבח היינו לענין ליפסל בלינה אבל תוספת כתבו התם זעירא לא קאמר אלא לענין לשנותן לזבח אחר אבל לענין לינה אפילו באין עם הזבח משקדשו בכלי הוכשרו ליפסל בלינה ודוק:
בא"ד גבי מנחות ושתי הלחם כו' וראיה זו אזל לשיטת התוספת דגרס התם גבי שתי הלחם לינה אבל רש"י לא גרס גבי שתי הלחם לינה:
בא"ד אגב אחרינא לא תני כו' כצ"ל:
בא"ד במקום זריזים איתא כו'. פי' משמע שאם לא היה הלישה בעזרה במקום זריזים היה נפסל משום יוצא אע"פ שעדיין לא נעשה עבודות משו"ה כתבו אורחא דמילתא לעשותם במקום זריזים ולא משום פסול יוצא. ואין להקשות למה הוכרחו להעמידה דאורחא דמילתא קאמר תיפוק ליה דלאו משום פסול יוצא אלא דהלישה שהיה הבלילה פסולה חוץ לחומת העזרה כר"י דלעיל והובא שם בברייתא גופה וקושיא זו הקשה מ"ו מהרש"א בפירושיו במס' סוכה דף נ' ע"א בד"ה אי מייתי להו והניח קושיא זו בצ"ע אבל לע"ד לאו קושיא היא כלל דהא התם מיירי במנחת מאפה תנור נמי דכל המנחות נילשות בפושרים קתני ומנחת מאפה לישתן ועריכתן בחוץ וכ"כ תוס' במנחות דף נ"ה ע"א ד"ה כל המנחות עיי"ש ואפ"ה קתני דמ"ה נילשות בפושרים דמשום דבמקום זריזים איתא ע"כ משום פסול יוצא דהיה נמדדים בכלי שרת מ"ה כתבו דאורחא דמילתא כנ"ל וברור הוא:
בא"ד וצ"ע מה שפי' בקונט' כו'. ורש"י לא פי' שם כלום ואפשר שכך היה הגירסא לפני תוספת:
בא"ד והא דדייק בפ' ב' הלחם אמרת לישתן ועריכתן בחוץ אלמא כו' כצ"ל:
בא"ד דליתא בהן קמיצה אימתי מיפסלי כו' כצ"ל:
ד"ה קידש בכלי שרת כו' ועוד דאין כלי שרת מקדש כו'. לפ"ז הא דקתני קידש בכ"ש בחוץ עבודתו פסולה אפי' היה הכ"ש בפנים וקידש את המים ואח"כ קידש בחוץ אפ"ה פסולה משום דקידוש היה בחוץ ודייק שפיר הא בפנים היה הקידוש ואח"כ יצא גופו לחוץ כשרה כצ"ל:
בא"ד כדמשמע בההיא דסוכה כו'. ותמיה לי הלא משנה ערוכה היא לקמן בפ' המזבח מקדש דפ"ח דאין כ"ש מקדשין אלא בקודש ולמה הביאו ממשמעות מסוכה וצ"ע:
ד"ה כל המטיל מים כו'. תימה דתיפשוט מהכא כו' ואין לומר דלמא אף יציאה בחנם מועלת וטעון קידוש והא דתני מטיל מים לא תימא במטיל מים צריך טבילה וקידוש ולכך אשמועינ' דאין צריך רק קידוש דהא קתני במתני' כל המיסך טעון טבילה אפי' שהה הרבה משמע דבהטלת מים דלא שהה כ"כ אין טעון טבילה דאל"כ לאשמעינן הטלת מים וכ"ש מיסך נ"ל: