צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף כ.
גמרא מהו דתימא ה"מ עבודה כו' אף ע"ג דריחוץ ידים ורגלים ילפינן ממחוסר בגדים בג"ש חקה חקה ומחוסר בגדים מחלל עבודה אפי' דלא מעכבי כפרה כדילפינן לעיל דף י"ח ס"ד כיון דכתיב בגשתם אל המזבח ברחוץ ידים ורגלים משמע דוקא עבודה שצריך גישה אל המזבח טעון קידוש ידים ורגלים אבל הקטרת אימורין דאם לא הקטירו האימורין כשירה הוה אמינא דלא בעי רחוץ ידים ורגלים מ"ה איצטרך להקטיר אשה:
שם ורגלים גופייהו לא כו' כצ"ל:
שם רבין אתה אומר כן הא אמר רבי אמי אמר ר"י כו' כך מצאתי בס"י פי' דר"י בר ביסנא אמר לרבין אתה אומר משמיה דרבי אמי דאמר משמיה דר"י דהדר פשיט אילפא והלא ר"א אמר משמי' דר"י בשם אילפא כיור כו' והוינן בה כו' ולא פשיט לן ר' אמי וגירסא זו דלא כר"י:
שם ותסברא ראב"ש היא ולא רבי אלא רבי כו' כצ"ל:
שם ראב"ש היא וראה ר"י דבריו בתחלת כו'. פי' דר"י סבר דדברי ראב"ש נכונים במקדש בתחלת עבודת היום ולא במקדש בסוף עבודת היום אבל ראב"ש גופא ס"ל דאפי' במקדש בסוף עבודת היום לא פסלה בה לינה ומ"ה קאמר אפילו מכאן ועד עשרה ימים ובד"ח ציין תיבות אלו כאלו נדפס בטעות ולא ידעתי למה:
רש"י ד"ה מהו שיפסול כו' בבור הגולה כו' ועיין בסוף עירובין ובסוף מדות ובד"ח נדפס בצדו נ"א ואינו מן הצורך:
ד"ה או דילמא כו' שהמים ניגבו כו'. פי' דלא תימא הא מי קידוש נמי איקדוש קודם קידוש בכ"ש מ"ה כתב רש"י שהמים ניגבו אבל מי כיור עדיין בעינא אבל לפ"ז הל"ל או דילמא כיון דאיתא בעינא מפסלי:
ד"ה אמר לפניו כו' רבי אמי וכו' רבין כו'. פי' דרבין היה מספר שכך היה המעשה דרבי אמי אמר משמיה דר"י דהדר פשיט אילפא ואמר לפניו ר"י בר ביסנא ר' אתה אומר כך כו' כך היא כונת רש"י ומ"ו הב"ז מפ' בע"א שרבין אמר לר' אמי היאך כו' ע"ש ולא ידעתי פירושו:
ד"ה והוינן קמיה דר' אמי הס"ד וכצ"ל והשאר יש למחוק דיתור לשון הוא:
ד"ה ולפשי' ר' אמי כו' כצ"ל:
ד"ה ראשו לדרום כו' בין צפון ודרום כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:
ד"ה רבי אליעזר כו' מקום של דריסת הכהנים הס"ד וכצ"ל:
ד"ה הכי גרסי' כו' שפסול ומהו בית החליפות כו' כצ"ל:
ד"ה השתא רבי כו' לא קאי והא על כרחך אדר' אלעזר נמי אמר למילתי' כיון דכ' כשר כו' כצ"ל:
ד"ה אנן הכי כו' כיון דר' נמי מכשיר לצפון כו' כצ"ל:
ד"ה מיהרו וקידשו כו' עכשיו שמתחיל עבודה כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:
בא"ד השחר ומועיל כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה מיתיבי ראוהו כו' סלקא דעתך בסיפא דלא הוי כו' כצ"ל והתירוץ נעלם. ולכאורה היה נראה לי להגיה הכי וי"ל דס"ד דמאן דלא פסול בלינה לא פסול בהיסח הדעת ומאן דפסול בהאי פסול בהאי והני כהני הוי להו היסח הדעת שהיו ישנים בבית המוקד ע"כ והן הדברים שכתבו תוספות מע"ל בד"ה יציאה כו' ומקומן כאן והכי פירושו דהמקשן היה ידע דמיירי בחדתי ואפ"ה פריך שפיר לראב"ש דלא פסל בלינה קידוש שני למה דהא לא הוי להו אלא היסח הדעת וראב"ש לא פסלה ומשני בכהנא חדתא וראב"ש אע"ג דלא פסלה לינה בהיסח פסלה כך היה נ"ל להגיה אבל אחר העיון אינו נכון דלפי הגה"ה זו תמיהת התוס' במקומה עומד ליפרך מרישא ודוק ונ"ל להגיה הכי בבית המוקד והני כהני הוי להו היסח הדעת שהיו ישינים בבית המוקד הס"ד וכצ"ל פי' ושייך לקושי' לפ"ז מאי פריך דילמא ראב"ש הוא מודה דפסולה בהיסח הדעת כנ"ל ברור ושאר דברים של תוספת מע"ל שייכים לאותו דיבור שמע"ל כאשר אגי"ה בעזה"י. ובד"ח מגיהה הכי ואי אפשר להעמיד כקושי' הנ"ל: