צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף יט:
גמרא כל כיור שאין בו כדי לקדש ד' כהנים ממנו אין מקדשין בו שנא' ורחצו ממנו כו'. יש מקשי' דקרא זה בעשיית הכיור כתיב בפ' פקודי ובציווי בפ' כי תשא נאמר ורחצו אהרן ובניו ממנו למה לא רמז הש"י ב"ה בצווי למשה שיהא שיעור ד' כהנים דוקא ואנה מצא מקום בציווי של השיב"ה שיעשה שיעור ד' כהנים שהרי לא נצטוו כ"א על אהרן ובניו ונ"ל דמצינו רמז גם בציווי דבציווי כתיב ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה וגו' ונתת שמה מים ורחצו אהרן וגו' ובעשיה כתיב ויתן שם מים לרחצה ורחצו ממנו וגו' למה לא כתיב גם בציווי לרחצה גבי ונתת שמה מים כמו גבי עשיה דמסתבר יותר דרחיצה קאי על נתינת המים והשתא קאי על הכיור כמו שפרש"י בחומש דלרחצה מוסב על הכיור אלא ע"כ דהשיב"ה רמז לו לעשות כיור לרחצה הוא לבדו כשיה' כהן לבדו בז' ימי המלואים ואח"כ צוה ונתת שמה מים אע"פ שאתה לבדך רוחץ ממנו יתן שמה מים כדי ורחצו ממנו אהרן ובניו גם כן היינו כדי שיעור ד' כהנים והא דלא יליף ר"י מציווי משום דבעשיה כתיב בפירוש שיהא כשיעור ד' כהנים. והרמב"ם בפ"ה מה' ביאת המקדש דף י"ג יליף מציווי מדכתיב אהרן ובניו והיו אלעזר ואיתמר ופנחס עמהם. ואיני מבין דבריו היכא מצינו למילף מזה עיכובא כיון דהתם בניו כתיב דילמא לא קאי אלא על בניו ולא על פנחס ובאמת הכ"מ דוחה גירסתו ע"ש ומ"ו הב"ז הקשה קושיא זו והניחו בצ"ע:
רש"י ד"ה אתיא חוקה כו' חילל הס"ד ואח"כ ד"ה כהן גדול כו' כצ"ל:
ד"ה דאורייתא כו' במים ולבש כו' כצ"ל:
ד"ה אמר קרא כו' אשאר דברים כו' כצ"ל:
ד"ה צהבו פניו של ר' אמי כו' כצ"ל:
ד"ה והיתה להם כו' כתב הס"ד:
ד"ה בזרעו בכהנים כו' חוקה כתב הס"ד:
ד"ה לדורות הוא כו' אזהרה לנהוג חוקה זה לזרעו כו' כצ"ל:
ד"ה שאין בו כו' קידושין הס"ד:
ד"ה משה ואהרן כו' ואע"ג דלא כהנו בבת אחת מיהו קרא כו'. פי' אדרבא מהכא יליף ר"י מדלא כהנו בב"א ובז' ימי המילואים היה משה לבדו משתמש בכהונה ורחץ ממנו לבדו וכתיב ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו דמשמע בב"א אלא ע"כ קרא אתיא להך דרשא שיהא בו כשיעור רחיצת משה ואהרן ובניו אפי' בז' ימי המילואים שרחץ לבדו ור' יונתן דלא ס"ל הך דרשה ויליף מורחצו ממנו משה וגו' לדבר המעכב בבניו ס"ל דבאמת בבת אחת היו רוחצים ביום שמיני למילואים הושוו כולם לכהונה וקידש משה עמהם אבל לא לאשמעינן דבעינן שיהא בו דוקא כשיעור ד' כהנים כנ"ל ברור כונת רש"י ובזה נסתר מה שיש מקשים על רש"י דכאן פרש"י דלא כהנו בבת אחת ובחומש פרש"י בפ' פקודי דביום שמיני למילואים קדשו בבת אחת והושוו כולם לכהונה והניחו בצ"ע על רש"י אבל לפי דרכנו ניחא דכאן כתב רש"י אליבא דר"י ובחומש כתב רש"י אליבא דר' יונתן כאשר כתבתי וברור כשמש דנכון הוא:
ד"ה מתחילת עבודה כו' עבודת הלילה ולא כו' כצ"ל ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:
ד"ה בבואם וזה לא יצא הש"י וכצ"ל:
ד"ה אכל גישה כו' כצ"ל:
ד"ה אביאה ריקנית אם נכנס כו' כצ"ל:
ד"ה דרב אחא בר יעקב כו' ר"מ ורבנן דפליגי בקידוש שלפני כל טבילה וטבילה דרבנן סברי קידש ידיו כו' כצ"ל ועיין במסכת יומא דף ל"ב ע"ב:
תוס' ד"ה אי הכי דצפרא נמי תימא מאי קושי' כו'. יש רוצים ליישב תמיה זו דהא לעיל בריש פרקין ילפינן זר מיושב שאוכל ולמה לא ילפינן הכי מה יושב שאינו במיתה חילל מכ"ש זר שהוא במיתה אלא ע"כ צ"ל דאי הוה יליף הכי הוה אמרינן דלא אהני ק"ו אלא שהזר מחלל עבודה בעבודה שיש בו מיתה דוקא דהיינו בד' עבודות אבל לא בשאר עבודות מ"ה יליף מה יושב שאוכל לפ"ז נמי לא אתיא רחוץ ידים ורגלים בק"ו מיושב שאינו במיתה כיון דרחוץ ידים ורגלים נמי אינו במיתה אלא בהנך ד' עבודות דילפינן ממחוסר בגדים והיכא מצי למילף מיושב דמחלל אף בשאר עבודות ע"כ דבריהם. אבל שיבוש הוא דהא פריך מקידוש שחרית דיה"כ לחוד דלא ליעכבו ובו ביום לא היה עבודה כשרה אלא בכה"ג נמצא היה צריך קידוש משום עבודות שיש בהן מיתה ושפיר הוי מצי למילף מיושב שאינו במיתה נ"ל:
ד"ה וחבירו מסייע כו' דאותו שהלך לתרום המזבח היה מהלך יחידי והיה מקדש ידיו ורגליו ההיא פליגי או היה שום דבר כו' כצ"ל:
ד"ה וליתב מיתב כו' דאין ישיבה כו' ועיין בתוספות דיומא דף כ"ה ע"א דכתבו דישיבה ממש קאמר וכיון דהוי צורך עבודה שרי וה"ה לאוכל קדשים שרי בישיבה: