אור ברסלב

צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור

דף יז:

דף יז.

רש"י ד"ה לאו כזב כו' דקיימא לן דכשר כו' כצ"ל:

ד"ה לא דכ"ע כו' שטבול יום אסור כו' כצ"ל:

ד"ה הילכך טבול יום כו' אבל מחוסר כיפורים כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה קסבר רבה כו' שנכנס למקדש בכרת דתנן עזרת כו' כצ"ל:

בא"ד וחייב חטאת כו' פי' ואם בשוגג חייב חטאת ע"כ במזיד כרת:

בא"ד לרבות מחוסר כיפורים כו' פי' והתם כתיב ונכרת:

בא"ד דאמוראי ריש פ' כו' כצ"ל:

בא"ד תימא הלא מחוסר כיפורים אין מונין בו ראשון ושני לטומאה כדתנן במסכת מעילה כו' כצ"ל. וכ"ה בס"י ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:

בא"ד אגב טבול יום כו' פי' אבל מחוסר כיפורים הוכשר נמי לטמויי:

בא"ד הוה למימר דיו כתרומה כו' כצ"ל. פי' דרביעי בקודש ילפינן בק"ו שלישי שפוסל בתרומה א"ד שיעשה רביעי בקודש לפ"ז הוה ליה למימר דיו כתרומה דאינו עושה רביעי אלא דמיפרך ק"ו דשלישי בקודש ילפינן התם מקרא ולא צריכה לק"ו מ"ה לא אמרינן דיו וילפינן מק"ו רביעי בקודש ודי במעלה אחת יותר נ"ל ועיין במסכת פסחים דף י"ח ע"ב:

בא"ד היושבת על דם טהור מערה מים לפסח כו' כצ"ל:

בא"ד לענין פסח הבא בטומאה דתנן פסח הבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבין וזבות דלמ"ד מחוסר כיפורים דזב כזב דמי גם מחוסרי כיפורים לא יאכלו ממנו דלא אישתראי בצבור כו' ומ"ד לאו כזב דמי יאכלו ממנו והכי מוכח בהדיא כו' כצ"ל. אבל גירסא שלפנינו אינו נכונה דהא משנה שלימה במסכת פסחים דף צ' ע"א ראה שלש ראיות שוחטים וזורקים עליו בשמיני שלו ואסיקנ' אי מסרינהו קינו לב"ד לכ"ע שוחטים וזורקים עליו דחזקה אין ב"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו מעות שבשופרות ולא איקרי מחוסר כפרה ואי לא מסרינהו לב"ד לכ"ע אין שוחטים וזורקים עליו דלמא פשע ודוחק לומר דסוגי' דהתם כמ"ד לאו כזב דמי אבל למ"ד כזב דמי אפי' מסרינהו לב"ד אין שוחטים וזורקין עליו וזהו דוחק כיון דמסרינהו לב"ד ואוקימנה אחזקתן לא איקרי מחוסר כפרה ולמה לא יאכל מפסחו לערב וכ"כ רש"י שם בהדיא בד"ה שבשופר כו' דכל מחוסרי כפרה שהיו מוסרים קיניה' לב"ד אוכלים בקדשים לערב וסומכים על חזקת ב"ד ומ"ו הב"ז רוצה לפרש כגירס' שלפנינו ודבריו אינם מובנים לי וכאשר כתבתי נכון וברור הוא וכן בכריתות דף י' ע"א קתני בפירוש כגירס' זו ועיין נמי לקמן דף ל"ב ע"ב בתוספות ד"ה ור"י כו':

בא"ד ועוד דנפקא מינה לענין טומאה דחוי' כו'. פי' כגון שהיה צבור מחצה טמאים ומחצה טהורים דקי"ל במסכת פסחים דף פ' ע"א דמטמאים אחד מהם בשרץ כי היכא דניהוו רוב טמאים ויעשו בטומאה ואם היה מחצה טמאים ומחצה טהורים ואחד מהם היה מחוסר כפרה שחל שמיני שלו בע"פ ולא מסר קינו לב"ד למ"ד כזב דמי ואיקרי טמא מכריע את הצבור לטומאה ויעשו בטומאה ולמ"ד לאו כזב דמי אע"ג דאין שוחטים וזורקים עליו כטמא שרץ מ"מ לא איקרי טמא להכריע את צבור לעשות בטומאה כנ"ל ברור ונכון ומ"ו הב"ז מפרש בע"א בשני דרכים ושניהם דחוקים גם ראיתי פי' אחר גם כן דחוק ואקוה שכוונתי לדעת התוס':

ד"ה שרפה אונן כו' דמה לט"י דמה כו' לפי מה דס"ל דטומאה דהך פרשה דוקא אכשר בה קרא דהיינו דמת:

בא"ד מה שאין כן במחוסר כיפורים הס"ד. פי' דמחוסר כיפורים אי כזב דמי וזבין אסורים לאכול בפסח הבא בטומאה. ואח"כ ד"ה טבול יום כשר בפרה האי טבול יום דכשר מן התורה כו' כצ"ל:

בא"ד והא דלאו במעורבי שמש הייתה נעשית משום דלאו היינו כו' כצ"ל. ועיין במס' יומא דף ב' ע"א ובמס' חגיגה דף כ"ג ע"א ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:

ד"ה והזה הטהור ואע"ג כו'. פי' והיכא ילפינן שריפה מהזאה מה להזאה שכשירה בזר ומ"ה כתבו דמ"מ יליף כיון דעיקר טהרה בהזאה קאתי ואכשר בה רחמנא ט"י כ"ש שאר עבודות נ"ל. וסברא זו כתבו תוס' במס' יומא דף מ"ג ע"ב וביבמות דף ע"ג ע"א:

ד"ה אונן וט"י כו' לנגיעה קאמרי' ומה טבול יום כו' כצ"ל:

בא"ד ועוד מה לט"י שכן כו' ויש ליישב קושי' זו דיליף פרה מנגיעה מה נגיעה שאסורה בטבול יום מותר בערל פרה שמותרת בטבול יום א"ד שיהא מותר בערל וכיון דמנגיעה ילפינן ליכא למיפרך מה לטבול יום כו' וסברא זו כתב גם מ"ו מהרש"א במס' יבמות ומביא ראיה מתוס' דקדושין דף ד' עיי"ש:

ד"ה אין בגדיהם כו' כתיבא בהדיא במחוסר בגדים בפרשה כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

צאן קדשים על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה