צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף יד:
גמרא איתמר נמי אמר עולא כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה והא שחיטה כו' אלמא כו' דמשום דסבירא להו הולכה אי אפשר לבטלה תפסול בזר א"כ בשחיטה כו' כצ"ל:
ד"ה ואמר רב כו' למילתי' מאי טעם כו' הד"א:
בא"ד ושחט וכתב בה כו' הד"א:
ד"ה וכן כהן כו' דפסול הא אינה יושב ואינו מוליך אלא בהושטת יד כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:
ד"ה נתנו לחבירו כו' שורות הס"ד:
ד"ה יחזור לכשר כו' תרתי חדא דלא כצ"ל:
בא"ד ויטלנו מידו בצד המזבח כו' כצ"ל. והא דלא דייק הכי דאי הולכה שלא ברגל שמי' הולכה איפסלה בהולכת כשר קמא שנתן לפסול כדפריך לקמן משום דאפשר לומר כיון דאפשר לתקוני במאי דפסקי פסול מ"ה לא מיפסלה בהולכת כשר קמא:
ד"ה אימא יחזור כשר כו' דהולכת כשר קמא כשירה הס"ד כצ"ל:
תוס' ד"ה שיכור פי' בקונטרס כו' בפ' מומין אלו פסולים באדם כו' כצ"ל:
בא"ד וכר' יהודה דאמר כו' כצ"ל. פי' דהתם משמע דסתם שיכור פירושו בשאר דברים המשכרים ע"כ הכא נמי דקתני סתם שיכור ולא תני שתוי יין בפירוש ע"כ נמי מיירי בשאר דברים וא"ה מחלי עבודה כר"י דס"ל הכי וכ"כ תוספת שם דף מ"ה ע"ב דהך ברייתא איירי בשאר דברים וכר"י ותמיה לי ממ"ו הב"ז דהגיה ודלא כר"י:
בא"ד ומיהו שיכור כו'. פי' דהך ברייתא איירי נמי בשתויי יין ואליבא דכ"ע ולא דמי דהתם:
ד"ה והא שחיטה כו' ותימא דמאי פירכא דרבנן כו' ולפי דברים אלו קשה להולמה סוגיא זו בין לפרש"י בין לפירוש' דהא ע"כ לרבנן בהא תלי משום דאי אפשר לבטלה דאין לומר דטעמיי' משום דמקבלה ואילך מצות כהונה הא נתינת האש דכתיב ונתנו בני אהרן הכהנים אש דכתיבה בתר קבלה ואפ"ה אמרינן במסכת יומא דף כ"ז ע"א דאיצטרך משום דס"ד כיון דלאו עבודה דמעכבא כפרה היא לא תיבעי כהונה קמ"ל לפ"ז גבי הולכה דלא כתיבי ביה כהונה ליכא למילף דמקבלה ואילך מצות כהונה כיון דלאו עבודה היא כלל דאפשר לבטלה אלא ע"כ דרבנן ס"ל דאי אפשר לבטלה מ"ה מרבינן הולכה מהא דמקבלה ואילך מצות כהונה ה"ה הולכה ועוד לפי דבריהם מאי פריך השתא לר"ש דילמא ר"ש נמי ס"ל דוקא מקבלה ואילך מצות כהונה מדכתיב ושחט והקריבו הכהנים וכתיב כהן בקבלה ובשחיטה לא כתיב ש"מ דוקא מקבלה ואילך מצות כהונה מ"ה שחיטה כשירה בזר ובהולכה ס"ל דאפשר לבטלה ולאו עבודה היא מ"ה לא ילפינן הולכה מהא דמקבלה ואילך מצות כהונה דאיכא למיפרך כמו גבי נתינת האש דאיצטריך למיכתב אע"ג דמי בתר קבלה כתיב כדלעיל מ"ה ס"ל דהולכה בזר כשירה ובהא פליגי ר"ש ורבנן וצ"ע רב ליישב סוגי' זו:
בא"ד נמי לר"ש פריך וכן כו' כצ"ל:
ד"ה הג"ה שחיטה לאו כו' דאהכשר זר גופי' מייתי לה לקמן כו' האי תיבת לקמן כמו תיבת לפנינו ופי' כיון שהקשה שהיה ליפסל בזר כיון דאי אפשר לבטלה מאי משני דלאו עבודה היא משום דכשירה בזר ומעיקרא דדינא פירכא למה יהיה כשירה בזר כיון דאי אפשר לבטלה ולע"ד היה לתוספת גירסא אחרת בדברי רש"י דלגירסא זו מדאתכשרו בה כל הפסולים לא קשיא מידי דאפשר ליישב דה"ק דהוכשרו בה כל הפסולים אפי' נשים ועבדים וטמאים מסתמא לא חשיבי עבודה וכן מתרצו תוספת שם ביומא דברי רש"י אלא ע"כ הגירסא היה בדברי רש"י שחיטה לאו עבודה היא משום דכשרה בזר ולפ"ז הקשו שפיר וכן משמע שם ביומא דהגירסא היה לפניהם כך בדברי רש"י עיי"ש וכן במנחות ד"ה:
בא"ד מיהו גם לפי מה שפרשתי כו' ועיין שם ביומא דמבואר יותר ומיישבו גם אליבא דשמעון התימני:
ד"ה והרי הולכת כו' למיכתב בהן בהולכת אברים לכבש דלגופי' לא כו' כצ"ל:
בא"ד ומדאיצטריך מיעוט אם כן כו' כצ"ל:
בא"ד ואם כן לר"ש דבעי כו' כצ"ל:
בא"ד לטעמיה דאמר התם הצתת אליתה כו' כצ"ל:
בא"ד לית ליה אפשר להו בזריקה כו'. פי' דקאי אארעא וזורק העצים על המזבח זה לית ליה:
בא"ד דהא לית להו טעמא כו' כצ"ל. פי' אע"ג דאית להו אפשר להו בזריקה לרבנן ואפ"ה נפקא להו שפיר דבעינן כהונה בסידור ב' גזרי עצים מדכתיב כהן בהולכת איברים ולגופא לא איצטריך דס"ל אע"ג דאפשר לבטלה עבודה היא ע"כ לגלויי אגיזרי דבעי כהונה:
בא"ד דאפי' לרבנן דאית להו במפוחא אזריקה פריך כו' כצ"ל:
ד"ה איבעיא להו כו' דאי שמה הולכה מחשבה שלא לשמו או פיגול פוסלת בה או אם זר מוליך אפי' בהושטת יד פסולה ואינו יכול לתקנו כהן להחזירה ולהוליכה כהן ואי לאו שמה הולכה אינו קרויה עבודה וצריך להחזירה לאחריו ולעשות הולכה ברגל וגם אם עשאה זר אין בכך כלום ויכול לתקנה בכהן בהושטת יד דכהן וקאמר ת"ש כו' כצ"ל:
בא"ד אבל מיושב פסול לא מצי מוכח דהויא הולכה שלא ברגל עבודה בלא דיוקא משום דדילמא כו' כצ"ל וכ"ה בס"י. פי' מדקתני יושב פסול משום דבעינן לעמוד ולשרת והוא עבד עבודה מיושב לפ"ז מוכח דעבודה היא ומשני דאפשר לומר דמ"ה יושב פסול משום דלאו עבודה היא ולא תיקנה כו' ודוק: