צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף יב:
רש"י ד"ה יש דיחוי כו' אין לו חלק אלא בחצי' כו' כצ"ל:
ד"ה אשם נמי הרי הוא כתב כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה וש"מ דחוי מעיקרא כו' תדע דגבי לולב שנקטם ראשו מעי"ט ועלתה כו' כצ"ל. פי' תדע דהתם טעמא משום דבידו לתקנו דליכא למימר דהתם טעמא משום דלגבי מצות לא אמרינן דיחוי מעיקרו הוי דיחוי אע"ג דלגבי הקרבה אמרינן הא גבי נקטם ראשו מדבעי' להו אי אמרינן דיחוי אצל מצות בין לקולא בין לחומרא או לא אלא ע"כ טעמא משום דבידו לתקנו ובנקטם אין בידו לתקנו נ"ל. ובמס' פסחים דף צ"ח ע"א כתבו תוספת תירוץ זה דיש חילוק בין מצוה להקרבה אבל המעיין בתוספת פ' לולב הגזול דף ל"ג ע"א יראה כאשר כתבתי נכון הוא:
בא"ד הא כל הדחוים הואיל ונדחו נדחו הא ממום עובר לא ילפינן כו' כצ"ל. פי' השתא דאמרינן דר"י לא יליף ממחוסר זמן משום דחוזר ממילא א"כ ר"י דיליף בפ' ב' שעירים דס"ד דמום עובר ילפינן מ"ה איצטריך מום בם הא ממום עובר לא מצי למילף דחוזר ממילא כמו מחוסר זמן. ולפי מה שתירצו תוס' בפסחים שם וביומא שם דף מ"ה לא יליף ר"י ממחוסר זמן משום דמחוסר זמן לא אתחזאי לעולם לשום קרבן וזמן קבוע להיות ראוי לא קשיא מידי עי"ש:
ד"ה הכא קרבן אידחי כו' והא דמשמע איפכא כו'. פי' התם דמשני הכי השתא מומר לאו בר אתויי קרבן הוא האי בר אתויי קרבן הוא דמשמע דגברא אידחי גרע מקרבן אידחי ומשני דהתם קרבן נמי לא אידחי:
בא"ד ור"ת פי' איפכא דגבי הורו ב"ד לא הוה אלא דיחוי כו' כצ"ל:
ד"ה בן עזאי כו' מוציאו מידי פיגול כו'. פי' הוי בתחלתו להחמיר וסופו להקל ולא הוי ק"ו ומשני דבעינן שיהא כל המתירי' בכשרות ולא דמי כו' כצ"ל:
בא"ד ואי לא דריש א"כ אשם נמי ליעכב כו' כצ"ל. ואיני מבין קושי' זו דבאמת כ"ע לא דרש אותה דע"כ אותה לאו דוקא כדאמרינן לעיל דשייר פסח ובאשם ס"ל כרבנן דסמכי אהיקשא דאיתקש מנחה לחטאת מנחה לאשם והיקשא דכחטאת כאשם איצטרך למילתא אחריתי וכ"כ רש"י לעיל דף י' ע"ב ד"ה הרי הוא כו' אליבא דרבנן:
ד"ה מה הצד השוה כו' ותיתי מחטאת ואשם ופסח כצ"ל. דמחטאת ואשם איכא למיפרך שכן מכפרת: