אור ברסלב

צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור

דף יב.

דף יא:

רש"י ד"ה ובין הערבים כו' בין הערבים ממש ומיבעי לך כו' כצ"ל:

ד"ה שאין מקצתו כו' לרבי דס"ל כבן כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ואם איתא כו' משום דהכי פריך כו' כצ"ל:

בא"ד טוב הוא ולדברי רבי אושעיא דאינו תופס לטעם טוב א"כ מאי פריך לר"י כו' כצ"ל. פי' כיון דטעם דב"ב משום דכולו ראוי הוא מ"ה פוסל אם כן מאי פריך לר"י דלמא ר"י ס"ל דלאו כולו ראוי הוא מ"ה מכשיר וס"ל נמי דבעינן כולו ראוי:

ד"ה ר"פ אמר כו' וצריך לחלק כו' עי"ש במנחות ד"ה ע"א דכתבו תוס' החילוק בד"ה אלא כו' וגם שם פירשתי באריכות:

ד"ה לילה לקדושה. פי' בין לר' בין לר"י כו'. ואיני מבין דבריהם דהא ר"פ ס"ל התם דאין קדושה חלה על עוברין ועיין בתמורה דף י' ע"א ואפשר שיש כאן ט"ס:

בא"ד אבל קודם לכן לא הס"ד וע"ש בתוס' ע"ב דתירצו דקודם שנולד מצי מקדש ליה ובבכורות דף י"ד ע"ב יליף מקרא:

ד"ה יום להרצאה כו' דאם עלו לא ירדו הא מוכח התם כו' כצ"ל. פי' דתוס' רוצה להוכיח דמחוסר זמן תרד מדתנן גבי מחוסר זמן ששחטו בחוץ שאינו בכרת ואי אמרינן דאם עלו לא ירדו הא מוכח התם דכל הפסולים שאם עלו לא ירדו קרוי מתקבל בפני' וכל המתקבל בפנים חייב על שחיטתו בחוץ כרת אלא ע"כ מחוסר זמן תרד:

בא"ד ולר"י דאמר כו'. פי' לר"י דאמר בשחיטה לחוד תרד בלא מחוסר זמן אם כן ביום השמיני ל"ל ומשני לאשמעינן שהוא מחוסר זמן ופסול אף בבמה:

ד"ה ש"מ בעלי חיים כו' ומיהו קשה מאכל חלב כו'. פי' ובהא אפילו רב מודה כיון דדחי בידים אם כן מאי איצטריך ר"י לאשמעינן ואין לומר דאיצטריך לאשמעינן אע"ג דבידו להחזיר כדמצריך בשמעתתא הכא ע"כ מ"ה כתבו תוס' ועוד דהוי נראה ונדחה אף את"ל דאיצטריך משום דבידו להחזיר וה"א דלא הוי דיחוי הא נראה ונדחה ובזה כ"ע מודה דהוי דיחוי. ועוד נ"ל גם משום הא לא איצטרך לאשמעינן דהא אמר ר"י חדא זימנא גבי מזבח שנפגם לקמן דף נ"ט דהוי דיחוי אף ע"ג דיש בידו לתקן וכ"כ תוס' לקמן:

בא"ד דפליגי רב ורבי יוחנן כו' כצ"ל. פי' תלת מימרות איתמר בלא פלוגתא הך דהכא ואכל חלב כו' ואכל חלב והפריש קרבן ונשתטה ובב' מקומות דפליגי רב ור"י:

ד"ה ש"מ יש דיחוי בדמי' כו' ולא תימא שאין דיחוי אלא בקדושת הגוף כו' כצ"ל:

בא"ד וחזר ונהפך למראה דם כו'. פי' אפי' לבסוף רבה הדם הוי דיחוי:

בא"ד ראשון בטל וה"ר חיים מפרש כו' כצ"ל ובתמורה דף כ"ז ובקידושין דף ז' תירצו בע"א ע"ש:

בא"ד ולא אמרינן כיון דאין קדושה כו' כצ"ל:

בא"ד ובפירש זה משמע כו' כצ"ל:

בא"ד ולא גריס יש דיחוי בדמים כו'. פי' כקושית התוס' דהכל אחד וגריס קדושת דמים מדחה תמורתו:

בא"ד ולא שייכא תמורה כו'. פי' אלא ע"כ היינו קדושה ואינו קריבה דאין תמורה בעופות:

בא"ד להקרבה גופי' כו' כצ"ל:

בא"ד ואיידי דדחוי' הוא כו' כצ"ל:

ע"ב בא"ד ואתי פסח אע"ג דכל מותר הפסח כו' כצ"ל:

בא"ד מיהו טובא אתא לאשמעינן כו' כצ"ל. פי' אע"ג דלא אשכחן תנאי דפליגי בהא מילתא אפ"ה אתי לאשמעינן אפילו היתה להם שעת הכשר הקרבה כמו גבי בהמה של ב' שותפים דחזר ולקחן חציה אפ"ה אינה קריבה וכמו גבי פסח דתדחה לעולם אפי' אחר הפסח:

בא"ד כלומר הדמים דחוים שלא יקריב כו' כצ"ל והשאר יש למחוק שיתור לשון הוא:

בא"ד ש"מ יש דיחוי מעיקרו ודיחוי בדמים ובעלי חיים נדחין הלא כי נמי אין דיחוי בעלמא אין יכול כו' כצ"ל:

בא"ד גרסינן שלמים כו'. פי' והשתא דייק שפיר הנך תלתא כיון דאפילו בדמיו לא יביא פסח:

בא"ד דיחוי בדמים כלו' דיש דיחוי כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז מ"ז ואינו מן הצורך:

בא"ד שהמותר הולך שם הולד הולך כו' כצ"ל:

בא"ד וממתני' דפסחים כו'. פי' שם נמי מוכח דב"ח נדחי':

בא"ד ולעיל מיבעיא ליה התם כו'. פי' דבכריתות דף כ"ז ע"א מיבעי' ליה לר"א אי ב"ח נידחי' או לא:

בא"ד ובתמורה פירשתי ורבינו פי' כו' כצ"ל:

בא"ד אין בידו כ"כ כמו נפגם כו'. פי' דבבהמה של ב' שותפים אין בידו לתקן וליקח חצי השני דשמא לא ימכור לו השותף ובמילתא דר"א נמי אין בידו כ"כ שהרי לא הפקיר נכסיו כשהפריש הקן והיה עשיר ועכשיו העני אבל התם בידו לתקן:

בא"ד ובכריתות פרק בתרא דפריך כו'. ובתמורה ובפ"ק דקידושין תירצו בע"א ומדי דברי בו זכור אזכרנו מישוב על קושיא של מהרש"א מה שהקשה שם בקידושין דף ז' ע"ב והניח בצ"ע על תוס' וז"ל אין תירוצם מספיק אכתי כמו דפריך עליה דר' אושעי' מר"ש אע"ג דיחידאה הוא משום דמודי רבנן גבי קן כמו שכתבו תוס' ה"נ הוה מצי למיפרך מר' אלעזר בכה"ג אע"ג דיחידאי הוא עכ"ל ואני אומר במחילה מכבודו דהא בלא"ה יש לדקדק שם דפריך מר"ש יחידא' לר"א משום דת"ק מודה מנ"ל להמקשן הא דילמא רבנן ס"ל כר"א דיש דיחוי אלא ע"כ צ"ל דיש הוכחה דטעמא דרבנן התם משום מגו ולאו דאין דיחוי מכח קושית הגמרא דלמה ירעה עד שיסתאב תימכר בלא מום דהא לא חזיא נקבה לפסח והיינו חומר כמו גבי אשם אלא ע"כ טעמא דת"ק כדמשני גבי אשם משום מגו דנחת' ביה קדושת דמי' נחת' ביה נמי קדושת הגוף אבל היכא דאין קדושת הדמים חלה כמו גבי קן מודה ת"ק דלא אמרינן דיחוי אבל גבי המפריש נקבה לעולה ליכא למיפרך ל"ל תסתאב תימכר בלא מום דהיינו מומא דהא עולה אף ע"ג דהפריש נקבה לאו היינו מומא דשם עולה עלה דעולת העוף נקבה מ"ה ירעה עד שיסתאב ויפול בו מומא וכ"כ רש"י שם בהדיא מ"ה שפיר מתרץ תוס' דממילת דר' אלעזר לא מצי לאתובי' משום דהוי יחידאי ור' אושעיא ס"ל כת"ק דר"א דיש דיחוי כנ"ל וכתבתי בקיצור לשון והמעיין שם בקדושין יראה שנכון כתבתי:

תוכן העניינים

צאן קדשים על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה