צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף טז:
רש"י ד"ה שם טומאה כו' אצל כו' אצל כהן הדיוט הס"ד וכצ"ל:
ד"ה ולא תותר כו' שלא פירש לך כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה שכן לא הותרו כו' במקום שנאסרו הס"ד. פי' אבל אונן הותר מכללו במקום שנאסרו בכ"ג במקדש:
ד"ה שם טומאה כו' באזהרה ולא כר' דאמר במיתה כו' כצ"ל ובסנהדרין דף פ"ג ע"א פליגי בהא ר' ורבנן:
בא"ד וי"ל ט"י יוכיח הס"ד פי' דכל מעשיה של פרה היה בט"י:
ד"ה אתיא בק"ו מיושב תימא כו' אע"ג דיושב נמי הותר מכללן לאכילת קדשים כאשר כתבנו לעיל ע"א בד"ה ומה יושב כו' מ"מ לענין עבודה לא הותר מכללן:
ד"ה ומה טומאה כו' מה לטומאה שכן הותרה בפסח כו' כדאיתא בפסחים דף מ"ו ע"ב הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה משא"כ באנינות בשלמא אי אנינות לילה דרבנן באנינות נמי הותרה שלא העמידו דבריהם במקום כרת כדאמרינן לקמן דף ק' ע"ב אבל אי אנינות לילה דאורייתא דלא הותרה באנינות קשה:
ד"ה כל חדא וחדא כו' גבי מטמא כמיטמא כו' כצ"ל. ועיין בחולין דף פ"ג ע"ב ד"ה ותהא פרה כו':