אור ברסלב

צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור

דף ז.

דף ו:

גמרא לשם תודת חבירו רבה אמר כשרה כו' כצ"ל:

שם שלמים לשם תודה פסולה הא תודה לשם תודה כשרה כו' ה"ה דמצי למידק מרישא דקתני תודה ששחטה לשם שלמים כשרה מכ"ש שחטה לשם תודה דכשרה אלא דמצי לשנוי' לא דידיה מ"ה דייק מסייפא כדמסיק אדתני שלמים כו' וק"ל:

רש"י ד"ה לדברי ר"ש כו' לומר אם הוצרכו כו' ויקחו אותן מתרומה כו' כצ"ל:

בא"ד מתנה עליהן דאי איתא ליה יוכשרו לתמידין ולא יקיימו אלא לייתו בדמיהן כצ"ל וכ"ה בס"י ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:

ד"ה בשתי כוסות כו' בין זריקתו של זה כו' כצ"ל:

ד"ה אלא אי כו' בטומאת י"ט קאמר בין שחיטתו כו' כצ"ל:

ד"ה תודה ששחטה כו' בעליה דזהו שינוי בעלים אלא דאיירי בשינוי קודש שהיתה לראובן כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:

בא"ד תודתו של זה הס"ד. ואח"כ ד"ה כשרה ועולה לבעלים דאפילו שינוי קודש אין כאן דהוי כשוחט חטאת חלב לשם חטאת דם הס"ד. ואח"כ ד"ה פסולה כו' כצ"ל:

ד"ה חטאת ששחטה כו' ועלתה לו הס"ד. וכתב מ"ו הב"ז דצ"ל לא עלתה לו ואי גרסינן עלתה יש לפרש דעלתה לשם דם ולא לשם חלב עכ"ל כו'. ותמי' לי אם יצא מפי הקדוש דבר זה מכמה טעמים חדא דבחטאת לא שייך לומר כשרה ולא עלתה דקשיא קושיא דר"ל אם כשרים ירצו דהא חטאת אינו באה לאחר מיתה וגם ממוצא שפתיך ליכא למילף דליקרבה דיהא בנדבה דהא חטאת לא באה בנדבה ועוד דרש"י כתב לעיל בד"ה תודה ששחטה כו' דהוי כשוחט חטאת כו' והתם כשרה ועלה קאמר רבה. וכ"כ הכ"מ בפרק ט"ו מה' פה"מ בשם רש"י דכשרה ועלתה לו וקשה לשבש כל הספרים ומה שכתב ואי גרסינן ועלתה לו היינו משום דם ולא משום חלב דזהו נגד הסברא דמסתבר יותר שעלתה לו משום חלב שהיתה עומדת לכך מתחלה ולא משום דם לעוקרה ממה שהיתה מתחלה. ומה שמביא ראיה מרש"י בפ"ק דמנחות דף ג' ע"ב מוטב דליגרוס התם ועלתה לו מלשבש כל הספרים ובסוגיא דהתם מוכח דכשרה ועלתה לו עיי"ש ואינו מן הצורך להאריך אחר שכתבתי כל זה מצאתי בתוס' דנזיר דף כ"ד ע"ב בד"ה מתיב רבא כו' שכתבו בפירוש כמו שכתבתי דעלתה לו משום חלב ולא משום דם מכח הסברא שכתבתי ע"ש ונהנתי לי נ"ל:

תוס' ד"ה דילמא את"ל קאמר וכו' ועוד דהיכא דלית ליה תקנתא בקייץ המזבח איתא לר"ש לב ב"ד מתנה ומיהו הא מוכח במנחות בפ' התודה והיכא דאית ליה תקנתא ברעייא וכו' כצ"ל. והכי פירושו דמתחילה כתבו תוס' דלא חש לתרץ דאיכא למימר דאפרשינהו בזא"ז ואח"כ כתבו תוס' דמ"ה לא חש לתרץ כיון דשעירי עצרת ליתא להם תקנתא בקייץ המזבח דלא תקנו מקיצין אלא בתמידין כמו שכתבו תוס' במסכת שבועות ואית ליה לר"ש לב ב"ד ואח"כ כתבו תוספות הא איתא להם תקנתא ברעייא היכא דאפרשינהו בבת אחת והיכא דאיתא להו תקנתא ברעייא ליתא לר"ש לב ב"ד וע"כ תירוץ ראשון עיקר דלא חש בקושיא דליתו נ"ל ונכון. ומה שכתב מ"ו הב"ז הוא דחוק עיין שם:

ד"ה תודה ששחטה כו' שהוא שינוי בעלים בשחיטה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה הג"ה רב חסדא כו' ובקונטרס פירש כו'. ואפשר ליישב פרש"י משום דגבי שלמים כתיב נמי המקריב את זבח שלמיו דמשמע נמי לשם שלמים דידיה ושאר זבחים לענין ש"ק וש"ב ילפינן נמי מהקישא דשלמים מזאת התורה וגו' מ"ה פרש"י ה"ה לשאר זבחים נ"ל:

ד"ה אמר רבא כו' וטעמא דתודה משום שלמיו כו' כצ"ל. פי' טעמו דפסלה בתודה משום גז"ה דכתיב שלמיו ורבא איירי בחטאת חבירו:

בא"ד אע"ג דרבא לא פירש הפסוקים בדבריו מדאמר בריש פירושו דר"י ב"א רמי ומשני והך דלקמן נקט לחלק כו' כצ"ל. פי' דע"כ סתמא דש"ס נקט לפרש טעמא דרבא ולא רבא עצמו דא"כ מאי פריך לעיל ר"י ב"א הא תשובתו בצדו דרבא יליף מקרא אלא ע"כ רבא לא פירש הפסוקים והך דלקמן נקט לאשמועינן לחלק בחטאת גופא דלשם חטאת נזיר ומצורע פסולה וגם נקט הך דלקמן משום בעי' דאחר כך נ"ל. ודברי מ"ו הב"ז דחוקים הם:

ד"ה חטאת ששחטה כו' הוה ליה בעל מי שאינו מחייב כלום את"ל כו' כצ"ל. פי' את"ל דלא מכפרה כו' אפשר לאוקמי שהפריש ואפ"ה לא הוי בעל מי שאינו חייב כלום דהא העולה אינו מכפרת על עשה דאחר הפרשה ואי תימא הא חטאת נמי מכפרת על עשה והוי כחטאת ששחטה לשם חטאת מ"ה כתבו דמסתמא עולה יביא:

ד"ה על מי שאינו מחויב כלום פסולה אית דגרסי כו' כצ"ל. פי' דיש גורסי' בהאי מימרא דרבא (כתיב) עולה ששחטה על מי שאינו מחויב כלום דפסולה משום דגבי עולה לכפר עליו ולא על חבירו כתיב:

ד"ה על חייבי עשה לכ"ש מהאי ק"ו כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

צאן קדשים על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה