צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף ו:
רש"י ד"ה לא כיפר מתנות כו' ולר' עקיבא כו' כצ"ל:
ד"ה שעירי עצרת כו' הרגלים באין על כו' כצ"ל:
ד"ה בין זה לזה כו' שלזה הס"ד. ואחר כך ד"ה ראוי' היו ישראל כו' דכל שעה בספק חטאים קיימי הס"ד וכצ"ל:
ד"ה אלא שחיסך הכתוב חסך על עונותיהם ולא דקדק אחריהם לפי שחס על ממונם וחבירו במס' מנחות מפני החסכון ומפרש מאי מפני החסכון התורה חסה על ממונם של ישראל הס"ד וכצ"ל:
ד"ה והא הכא דטומאה כו' דלאחר הפרש' הוא שהרי מאתמול כו' כצ"ל:
ד"ה קרבנות צבור כו' מה הן כגון תמידים כו' נקחו לא לשם כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה לא כיפר כו' ומתן בהונות שעשה כיפר לגמרי כו' כצ"ל:
בא"ד ולכן לכל הפחות א"צ ליתן על הראש קודם כו' כצ"ל. פי' דמתנות הראש לא מעכבי מלאכול בקדשים אבל מ"מ בעי אח"כ לאתוי לוג אחר משום מתנות הראש נ"ל:
ד"ה וליקו ולימא ליה כו' כשמפרש בזא"ז אך ק' א"כ מאי משני לב ב"ד וכי משתעי' קרא ע"י לב ב"ד ונראה דבלאו קרא כו' כצ"ל:
ד"ה סכין מושכתן כו' דהא בפ"ק דשבועות מוקמינא כו' כצ"ל:
בא"ד שכך מתנה עליהן לב ב"ד אע"פ כו' כצ"ל:
בא"ד וזה סייעתא לר"י דאמר שאם לא הוצרכו להן אליבא דרבנן נפדין כו' כצ"ל:
בא"ד מקדש וקדשיו וכמתני' דהתם ובברייתא חידש טפי ממתני' דקתני שמתחלתו כו' כצ"ל פי' שבמתני' קאמר טעמא דר"ש משום דכולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו משמע נמי שעיר הפנימי נמי שאם לא קרב בזה קרב בזה דבאה נמי לכפר על טומאת מקדש וקדשיו ובברייתא חידש דבעינן נמי שבא לכפר על מזבח החיצון משמע לאפוקי שעיר הפנימי:
בא"ד וקאי אמילתא דרב שמואל בר יצחק דאמר דלר"ש דוקא תמידים מקיצין בהן בגופן כו' כצ"ל. ועיין בתוס' דשבועות דגירסא נכונה היא נ"ל. והנה מה שהקשו דדברי רש"י סותרים זא"ז יש ליישב דלאו סותרים זא"ז דהא ר"פ דמשני דר"ש ס"ל לב ב"ד מתנה ולא חש לתרץ קושיא זו מר"י דאמר לדברי ר"ש אין נפדין תמימים ע"כ ס"ל לר"פ דר"ש ס"ל לב ב"ד ובהא פליגי דלר"ש לא מהני לב ב"ד אלא שיהא כשרים לקייץ המזבח בגופן אע"ג דלשם תמידין נלקחו כיון דמעיקרא עולה והשתא עולה אבל לא מהני תנאי ב"ד לפדות תמימים ולמיקרב לתמידין ולרבנן מהני תנאי ב"ד אפילו לפדות תמימים מ"ה פרש"י כאן לר"פ אליבא דר"ש דלא מהני תנאי ב"ד למיקרב לתמידין ואח"כ פי' דדברי חכמים דמהני תנאי ב"ד אפילו למיקרב לתמידין נ"ל: